סדרות בתי חולים נעזרות ברופאים אמיתיים, אבל לא תמיד מקשיבות להם • בין המציאות לתסריט, הדיוק מתכופף לטובת המתח והרגש, והרופאים נותרים להתמודד עם הציפיות שיצרה הטלוויזיה.
בתחילת שנות ה־2000, ד”ר ליסה סנדרז מבית החולים האוניברסיטאי של ייל שמרה על קשר עם מקצועה הקודם, עיתונות, בכך שכתבה טור לניו יורק טיימס שעסק באבחונים רפואיים מפתיעים. הטור Diagnosis הציג מקרים מסתוריים והתייחס לרופא כבלש. הפוטנציאל המסחרי של הרעיון לא נעלם מעיני התסריטאים ברשת פוקס, שעיבדו את הטורים שלה לאחת מסדרות בית החולים הפופולריות אי פעם – “האוס”.
סנדרז הפכה ליועצת התסריט הראשית ותחתיה עבדו 4-3 רופאים שבדקו עובדות לכל פרק. כל אחד מהם הרוויח 500-100 דולר לשעה או כמה אלפי דולרים לפרק, פחות מכפי שהיו מרוויחים בייעוץ רפואי פרטי. ובכל זאת, ההשקעה בתחום הייתה מרשימה, ולרבים מן היועצים הייתה זו משרתם עיקרית. גם בסדרות בתי חולים אחרות, כמו “האנטומיה של גריי”, הועסקו צוותים כאלה, בסכומים דומים.
מאת: גלי וינרב
באדיבות: גלובס
