חוקרים מאוניברסיטת וינה גילו מנגנון מולקולרי, שלא היה מוכר עד כה, התורם להתפתחות פסוריאזיס, כמו גם מייצג סמן ביולוגי פוטנציאלי לגישות טיפוליות חדשות.
המחקר מתאר חלבון ספציפי, הנקשר לחומצות שומן ומעודד צורה של מוות תאי ותהליכים דלקתיים בעור. חסימת פעולתו של החלבון האטה שינויים עוריים, הקשורים באופן טיפוסי עם פסוריאזיס.
העבודה המדעית מצאה כי דגימות עור, שנאספו ממטופלים עם פסוריאזיס וממודל חיה תואם, הכילו רמות גבוהות באופן מובהק של החלבון, בעוד שהרמות של אנזים מגן ספציפי היו נמוכות. החוקרים ציינו כי חוסר האיזון הזה מעורר קסקדה דלקתית, המייצגת את התמונה הקלינית של פסוריאזיס.
כמו כן נמצא כי הדלקת העורית פחתה באופן משמעותי לאחר חסימה של החלבון.
