המסע בזמן של הביציות

האם אפשר להתגבר על שעון הפוריות הביולוגי? חוקרים חושפים דרך לשפר ביציות מזדקנות ולהחזיר להן את חיוניותן.

נשים רבות מתמודדות עם השאלה “מתי להביא ילדים?”. גיל הלידה הממוצע בעולם הולך ועולה, כשלא מעט נשים בוחרות להביא ילדים מאוחר יותר בחיים: בישראל הוא עלה מ-26 בשנת 2000 לכ-28 בשנת 2020. עם זאת, הפוריות הנשית מוגבלת על ידי השעון הביולוגי: ככל שהגיל מתקדם, איכות הביציות יורדת, מה שמפחית את הסיכוי להיכנס להיריון ומעלה את הסיכון להפלות או למומים גנטיים. גם  שיעורי ההצלחה של טיפולי IVF יורדים עם הגיל: מתחת לגיל 35 הסיכוי ללידת עובר תקין עומד על כמה עשרות אחוזים למחזור טיפול; שיעורי ההצלחה בין גיל 35 ל-40 עדיין סבירים אך הולכים ויורדים; סביב תחילת שנות ה‑40 הוא יורד ל-10 אחוזים; ולאחר גיל 43 פוחת לכמה אחוזים בודדים, ולכן נשים רבות פונות לתרומת ביצית.

לפני כשנתיים מדענים מאוניברסיטות בסינגפור ומאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בארצות הברית הצליחו להראות כי בעכברים, ניתן למעשה “להחזיר את הזמן אחורה” עבור ביציות מזדקנות. החוקרים גילו כי כאשר מעבירים ביציות מזדקנות לסביבה צעירה יותר, התוצאה דרמטית: הביציות מסוגלות להשתתף בתהליכי הפריה וליצור עוברים בריאים, תוך הפחתה משמעותית בשגיאות גנטיות, כמעט כאילו חזרו להיות צעירות.

כדי להבין איך שופרו ביצועי הביציות המזדקנות, צריך להכיר את הסביבה שבה הן מתפתחות בגוף. ביציות אינן פועלות לבד, הן נתמכות על ידי הסביבה הפוליקולרית (הזקיקית): רשת של תאים מיוחדים שמקיפים את הביצית בשחלה. יש ביניהם תאים תומכים שנמצאים במגע ישיר עם הביצית ומעבירים לה אותות חשובים, מספקים חומרים מזינים, מסייעים בסילוק פסולת ותורמים ליציבות מולקולות ה-DNA ולהכנתן לחלוקה. תאים נוספים ממוקמים בשכבה החיצונית של הזקיק ותורמים לאספקת חמצן וחומרי הזנה דרך כלי הדם, ולאיזון ההורמונלי הדרוש להבשלת הביצית. עם השנים גם התאים התומכים מזדקנים, מה שמשפיע על איכות הביצית ותפקודה.

ביציות זקנות, תומכים צעירים

כדי לבחון את השפעת הסביבה הפוליקולרית על ביציות מזדקנות, השתמשו החוקרים בטכנולוגיה מיוחדת המאפשרת לגדל תרבית תלת-ממדית, המדמה את התנאים הפיזיולוגיים של השחלה. כך הם יצרו “פוליקולים כימריים” – יחידות משולבות שבהן ביציות מזדקנות מוקפות בתאים צעירים.

בביציות מזדקנות חלה ירידה משמעותית ביכולת לייצר אנרגיה בצורה יעילה וביכולת לחלק את החומר הגנטי באופן תקין בתהליך ההבשלה (מיוזה). תהליכים אלה קריטיים להפריה ולהתפתחות עובר בריא. כשהביציות נשארות בסביבתן המזדקנת, שגיאות גנטיות – כמו חלוקה לא תקינה של החומר הגנטי – נעשות שכיחות יותר ועלולות להוביל להפלה או למומים גנטיים. לעומת זאת, כאשר החוקרים העבירו את ביציות העכברים לסביבה צעירה, נצפתה ירידה משמעותית במספר השגיאות הגנטיות. ככל הנראה הדבר נבע משיפור באספקת חומרים מזינים שחשובים לתהליכים עתירי אנרגיה כמו חלוקה תאית, וכן מסילוק יעיל יותר של חומרי פסולת מזיקים כמו רדיקליים חופשיים (ROS). בעקבות זאת הביציות הצליחו לעבור הפריה וליצור עוברים בריאים.

המחקר מציע תקווה חדשה: שיפור ביציות מזדקנות עשוי בעתיד לאפשר לנשים להשתמש בביציות שלהן גם בגיל מבוגר יותר, לשפר את סיכויי ההיריון ולהפחית את הסיכון למומים גנטיים. עם זאת, מדובר עדיין במחקר שנערך בעכברים, והדרך ליישום בטוח ויעיל בבני אדם עוד ארוכה. אם השיטה תצליח גם בבני אדם, היא עשויה לשנות את תחום הפוריות, ולאפשר לנשים חופש גדול יותר בתכנון חייהן.

מאת: שגב נוה טסה

לכתבה

באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע

https://davidson.weizmann.ac.il/