האם אפשר “לקנות” הרגלים בריאים או ליצור מהם משחק? מחקר חדש מראה שזה עובד, לפחות חלקית, אבל רחוק מלהיות פתרון אחד שמתאים לכולם.
כולם יודעים שפעילות גופנית טובה ללב. ארגון הבריאות העולמי ממליץ על לפחות 150 דקות של פעילות בעצימות בינונית בשבוע, אך בפועל נראה שרק מיעוט מהאוכלוסייה עומד בכך. עם זאת, לפי מחקר מ-2024 שנעשה בארצות הברית אצל אנשים עם מחלות לב, סוכרת או גורמי סיכון אחרים שיעורי הפעילות נמוכים יותר. לכן עולה השאלה: איך גורמים לאנשים באמת לזוז, ובמיוחד לאלה שזקוקים לכך ביותר?
לא חסרות אפליקציות ותוכניות אימון שמבטיחות לשנות הרגלים, אלא שמחקרים מראים שעם הזמן כמות הפעילות יורדת. בשנים האחרונות גוברת ההתעניינות בכלים מעולם הכלכלה ההתנהגותית, כמו מִשׂחוּק (gamification, הפיכת הפעולה למשחק) ותמריצים כספיים. הרעיון פשוט: אם הרווח הבריאותי נתפס כעתידי ומופשט מדי, ייתכן שרווח מיידי, מוחשי, ואפילו תחרותי יעודד התמדה.
מחלת לב אינה משחק. או שכן?
מחקר משנת 2024 בחן את ההשפעה ארוכת הטווח של תמריצים כספיים, מִשׂחוּק והשילוב ביניהם עם פעילות גופנית. מִשׂחוּק כולל שימוש באלמנטים כמו ניקוד, שלבים, תגמולים ותחרות כדי לעודד התנהגות רצויה בהקשרים יומיומיים. בשונה ממחקרים קודמים שהיו קצרים יותר או בחנו כל מרכיב בנפרד, המחקר עקב במשך שנה שלמה אחר שלוש שיטות התערבות, בנפרד ובשילוב. השתתפו בו יותר מאלף אנשים בסיכון גבוה למחלות לב או עם אבחנה קיימת, שקיבלו צמיד כושר וחולקו לארבע קבוצות: קבוצה אחת קיבלה משוב יומי בלבד, ושלוש האחרות קיבלו התערבויות שונות – משחוק בלבד, תמריץ כספי בלבד ושילוב של השניים.
הממצא הראשון היה ההשפעה המשמעותית גם בקבוצת הביקורת. משתתפים שקיבלו רק משוב יומי על עמידה ביעדים העלו את מספר הצעדים בכ-1400 ביום בממוצע – עלייה משמעותית ביחס לנקודת ההתחלה. לאורך שנה מדובר ביותר מחצי מיליון צעדים נוספים. ייתכן שעצם קבלת צמיד כושר, הגדרת יעד אישי, והידיעה שיש מעקב יצרו תחושת מחויבות, תופעה מוכרת במחקרים, שבה אנשים שיודעים שהם משתתפים במחקר ומה מטרתו נוטים לשנות את ההתנהגות שלהם או להשקיע מאמץ גדול יותר. התופעה ממחישה שגם מעקב עצמי יכול להשפיע על התנהגות.
במהלך תקופת ההתערבות, כל שלוש הגישות – משחוק, תמריץ כספי והשילוב ביניהן – הובילו לעלייה גדולה יותר במספר הצעדים בהשוואה לקבוצת הביקורת. השילוב בין תמריץ כספי למשחוק היה היעיל ביותר, עם תוספת ממוצעת של כ-870 צעדים ביום. עם זאת, לאחר סיום ההתערבות ההבדלים בין הקבוצות הצטמצמו: בקבוצות שקיבלו תמריץ כספי בלבד או משחוק בלבד היתרון ירד עם הזמן. רק קבוצה אחת שמרה על יתרון מובהק גם חצי שנה לאחר סיום ההתערבות – זו שקיבלה את השילוב של משחוק ותמריץ כספי. נראה כי השילוב בין תגמול חברתי-משחקי ובין תגמול מוחשי ומיידי יצר אפקט חזק ועמיד יותר לאורך זמן. למעשה זו הייתה הקבוצה היחידה שנשארה עם רמת פעילות גבוהה יותר באופן מובהק גם לאחר סיום ההתערבות, דבר שעשוי לעניין במיוחד קובעי מדיניות, שכן הוא מראה על אפשרות לאפקט התנהגותי גם לאחר הפסקת התמריצים.
הסברים לא מספקים
מעבר לממוצעים, נמצאו פערים גדולים מאוד בין המשתתפים בתוך כל קבוצה. היו כאלה שהגדילו מאוד את מספר הצעדים היומי, ולעומתם אחרים שכמעט לא השתפרו. ההבדלים בין המשתתפים היו גדולים, והגיעו ל-1,800 עד 2,600 צעדים ביום.
למרות ההשוואות במסגרת הניתוח הסטטיסטי, לפי תתי-קבוצות כמו גיל, מצב בריאותי ורמת פעילות, לא ניתן היה לזהות בבירור מי מגיב טוב יותר לכל סוג התערבות, או להסביר את ההבדלים. זהו חיסרון משמעותי, במיוחד בעידן של רפואה מותאמת אישית.
גם שיעור ההתמדה הגבוה דרש התייחסות: כ-90 אחוזים מהמשתתפים השלימו שנה וחצי של מעקב, נתון נדיר במיוחד, בעיקר בגיל הממוצע של 67, ללא קשר ישיר לצוות רפואי וללא מפגשים פנים אל פנים. נראה כי מודל ההתערבות מרחוק יכול להיות ישים ויעיל מבחינה לוגיסטית באוכלוסייה זו.
עם זאת, רק כאחוז אחד מהאנשים שהוזמנו להשתתף אכן נכנסו למחקר. נתון זה מצביע ככל הנראה על אוכלוסייה עם מוטיבציה גבוהה, נגישות טכנולוגית ותפקוד פיזי טוב יחסית. לכן קשה להכליל את התוצאות על כלל האוכלוסייה, ובמיוחד על אלו הזקוקים ביותר לשינוי.
נקודה חשובה נוספת שהמחקר לא בחן היא אם העלייה במספר הצעדים הובילה גם לשיפור בריאותי ממשי, כגון ירידה באירועי לב או תמותה. המחקר התמקד במדד התנהגותי – צעדים – ולא בתוצאות קליניות, ולכן אי אפשר לקבוע אם השינוי הוביל גם לתועלת.
המסקנה, אם כן, מסויגת: ניתן לשנות התנהגות גם מרחוק באמצעות כלים דיגיטליים, אך ההשפעה אינה אחידה ולעיתים דועכת, ועדיין לא נבדק אם היא מתורגמת לתוצאות בריאותיות ממשיות. אם מחפשים התערבות שעשויה להחזיק לאורך זמן, ייתכן ששילוב של תמריצים כספיים ומשחוק הוא האפשרות המבטיחה ביותר. עם זאת, כדי ליישם זאת בפועל, יש להבין למי זה עובד, מדוע, ובעיקר, האם זה משפר את הבריאות.
מאת: אשד לין
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
