דחיית הטיפול בקורטיקוסטרואידים בשאיפה עד לתקופה של שנתיים אינה משפיעה בצורה משמעותית על תפקוד הריאות 10 שנים מאוחר יותר עבור החולים באסטמה קלה, אך השפעה מסוימת נצפית על יכולת השליטה במחלה ועל הדלקת בדרכי האוויר.
במחקר שפורסם לראשונה בשנת 1991, מבוגרים שאובחנו לראשונה עם אסטמה טופלו למשך שנתיים ב- budesonide בשאיפה או ב- terbutaline בשאיפה. בשנה השלישית, החולים שטופלו ב- terbutaline, עברו לקבלת טיפול ב- budesonide (טיפול מושהה). בתום שלושת שנות המחקר, העיכוב בן השנתיים בטיפול בקורטיקוסטרואידים הביא לתגובה קלינית טובה פחות במונחים של שליטה על מחלת האסטמה, תפקוד הריאות והתגובתיות הברונכיאלית. לאחר 10 שנים נוספות, הצליחו החוקרים לבחון שוב 90 מתוך 103 המשתתפים המקוריים של המחקר.
13 שנים לאחר תחילת המחקר, הציגו כל משתתפיו תפקודי ריאות המצויים בתחום הנורמאלי. כולם אף הציגו תגובתיות ברונכיאלית טובה באופן משמעותי ביחס לתגובתיות אותה הציגו בתחילת המחקר כמו גם שימוש מופחת ב- rescue bronchodilators ותסמינים מופחתים של המחלה.
יתר על כן, לא נמצא כל הבדל משמעותי במשתנים הקליניים והפונקציונאלים בין החולים שטופלו בטיפול מוקדם או מושהה ב- budesonide.
למרות שההבדלים לא היו משמעותיים מבחינה סטטיסטית, החולים שטופלו ב- budesonide למשך כל המחקר, דיווחו על שיעור נמוך יותר של תסמינים, על שימוש מופחת ב- beta1-agonists ובקורטיקוסטרואידים בשאיפה. יתר על כן, מספר ימי האשפוז בבתי החולים פר שנה והעלויות השנתיות שהוקדשו לרכישת תרופות לאסטמה היו נמוכות יותר בקרב הקבוצה שטופלה ב- budesonide מתחילת המחקר.
קבוצת הטיפול המושהה אף הציגה ספירה גבוהה יותר של נויטרופילים, רמות גבוהות יותר של eosinophilic cationic protein ושל myeloperoxidase בכיח.
התוצאות המצויות בידינו כיום מראות כי תחילתו של טיפול בקורטיקוסטרואידים בשאיפה בתוך שלוש שנים מהופעתם של תסמיני מחלת האסטמה מביא לשליטה טובה על המחלה. מנגד, קבוצת הטיפול המושהה הציגה שליטה אופטימלית פחות על מצב המחלה וסימנים רבים יותר של דלקת בדרכי האוויר.
מקור הידיעה >>
J Allergy Clin Immunol 2009;124:1180-1185
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
