אגוניסטים ל- GnRH מגבירים את הסיכון לאוטם שריר הלב ולמוות פתאומי עקב גורמים קרדיאליים. כמו כן הם עשויים להאריך את מקטע ה- QT. השפעתם הצפויה (היפוגונדיזם) עשויה להסביר את השינויים המטאבולים הנצפים במהלך הטיפול ואת העלייה בסיכון לתחלואה קרדיווסקולארית.
ישנו מידע מועט בנוגע לבטיחות הקרדיווסקולארית של degarelix – אנטגוניסט חדש ל- GnRH המאושר לטיפול בסרטן הערמונית. מחברי המחקר הנוכחי בחנו מידע העולה ממחקר בן שנה שנערך ב- degarelix וב- leuprolide (אגוניסט ל- GnRH) וכלל חולים בסרטן הערמונית. המחקר מצא כי שתי התרופות גרמו לדיכוי מקסימאלי של רמות הטסטוסטרון בסרום וניסה לבחון את הבטיחות הקרדיווסקולארית של התרופות.
הנבדקים במחקר חולקו אקראית לאחת מתוך שלוש קבוצות שטופלו ב- degarelix – 240/80 מ”ג (202 נבדקים), 240/160 מ”ג (207 נבדקים) או 7.5 מ”ג leuprolide (201 נבדקים).
המחקר העלה את הממצאים הבאים:
• לא נמצא כל הבדל מובהק בין קבוצות הטיפול בנוגע לשינויים במקטע ה- QT.
• הפרעות קצב על חדריות היו הפרעות הקצב הנפוצות ביותר (2% מסה”כ המטופלים ב- degarelix ו- 4% מהמטופלים ב- leuprolide).
• בעיות הלב הנפוצות ביותר כללו מחלת לב איסכמית (4% מהמטופלים ב- degarelix ו- 10% מהמטופלים ב- leuprolide).
• נצפתה עלייה מובהקת בסיכון לאירועי לב ככול שעלה הגיל וככול שעלה לחץ הדם הסיסטולי.
מחברי המחקר סיכמו ואמרו כי הממצאים האחרונים מעידים כי ל- degarelix ול- leuprolide ישנו פרופיל בטיחות דומה עבור החולים בסרטן הערמונית. נראה כי אירועי הלב הקשורים בטיפול בתרופות הללו נגרמים עקב היפוגונדיזם ולא עקב השפעה ישירה של התרופה.
מקור >>
Journal of Urology 2010; 184: 2313-2319
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
