שיעורי ההשמנה העולמיים יותר מהוכפלו מאז 1990. למרות שהאתיולוגיה להשמנה הינה מורכבת, ומערבת גנטיקה, דיאטה וגורמים סביבתיים, 90% מהמקרים מדגימים מכנה משותף: עמידות ללפטין.
בקרב אנשים רזים, תאי השומן מייצרים את ההורמון לפטין המדכא את התאבון, אך בקרב מרבית האנשים עם עודף משקל, איתות זה אינו נקלט כראוי. כעת, מצאו חוקרים את העומד בבסיס התופעה, מנגנון עצבי המעורב בעמידות ללפטין, כמו גם את האפשרות לטפל בבעיה.
החוקרים מצאו במודל עכבר כי התרופה rapamycin משקמת את הרגישות ללפטין, ומובילה לירידה במשקל, תוך השפעה מועטה על תאי השריר.
“התופעה דומה לעמידות לאינסולין, המובילה לסוכרת, ומתפתחת לאורך זמן, עקב רמות גבוהות כרוניות של אינסולין. בדומה, מרבית האנשים עם עודף משקל מדגימים רמות גבוהות של לפטין, בעוד שההיענות לאיתות שלו חסומה.”, כך סיכמו החוקרים.
6
