מחקר חדש מחדד את הבנת חשיבותו של המאפיין השלישי המזוהה עם המחלה הניוונית, לצד עמילואיד בטא וסבכי טאו.
מחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית קשה של המוח, שפוגעת בזיכרונם של הלוקים בה ובתפקודם השכלי. הסיכוי לחלות בה עולה עם הגיל, ומגיע עד כדי אחד מכל שלושה אנשים מגיל 85 ומעלה. למרות המחקר הרב העוסק במחלה זו, עדיין איננו יודעים בדיוק מהם הגורמים לה או איך לרפא את החולים בה.
עד לאחרונה, עיקר המחקר שנערך בתחום התמקד בשני גורמים: משקעים של חלבון בשם עמילואיד בטא שמצטברים בין תאי העצב של החולים, וסבכים של חלבון בשם טאו שנכלאים בתוך תאי העצב שלהם. שני המרכיבים האלה נפוצים במוחותיהם של החולים, והסברה המקובלת היא שהם תורמים לניוון של התאים ולירידה ברמת התפקוד המוחי. את קיומם במוחם של החולים תיעד לראשונה כבר אָלויס אלצהיימר, כשהגדיר את המחלה לפני יותר ממאה שנה, ב-1906.
הגורם הנשכח
אך אלצהיימר תיעד גם מרכיב נוסף שפחות נהוג לדבר עליו: במוחם של אנשים שחלו באלצהיימר הוא מצא תאים המכילים טיפות של שומן. עד כה לא היה ברור אם לטיפות האלה יש תפקיד כלשהו בהתפתחות המחלה. במחקר חדש שנערך באוניברסיטת סטנפורד גילו כעת החוקרים מידע חדש על טיפות השומן המסתוריות, ושפכו אור על הקשר המשמעותי שקיים ביניהן לבין מחלת אלצהיימר.
המחקר התחיל בבחינה מעמיקה של גֵן שקושר למחלה כבר לפני יותר מעשרים שנה. הגֵן, שנקרא APOE, אחראי על הייצור של חלבון החשוב להובלת שומן במחזור הדם. שלוש הגרסאות העיקריות של הגֵן ממוספרות 2, 3 ו-4. הנפוצה מביניהן היא גרסה 3, שלא ידוע על קשר כלשהו בינה לבין מחלת אלצהיימר. לעומת זאת, גרסה 4 מגבירה את הנטייה של אדם ללקות במחלת האלצהיימר בגיל מתקדם.
כדי לבדוק איך משפיע הגֵן על תאי המוח, השתמשו החוקרים בשיטה מתקדמת שמאפשרת לעקוב אחרי מולקולות ה-RNA בתאי המוח של חולי אלצהיימר שהלכו לעולמם, ולהשוות אותן לאלה של אנשים שנפטרו מסיבות אחרות ולא חלו במחלת אלצהיימר.
החוקרים גילו שבמוחם של חולי אלצהיימר עם הגרסה המעודדת אלצהיימר של הגֵן (APOE4), תאי מוח בשם מיקרוגלִיה, השייכים למערכת החיסון, הכילו רמות גבוהות במיוחד של מולקולות RNA המשמשות לייצור חלבון המעורב בייצור מולקולות שומן בתאים. ייתכן, אם כן, שהסיכון המוגבר לחלות באלצהיימר נובע כאן מטיפות השומן שמצטברות במיקרוגליה. בסופו של דבר הן מזיקות גם לתאי העצב, ומעודדות את התפתחות המחלה.
תאים שומניים מסוכנים
כדי לבחון אם APOE4 אכן גורם להצטברויות השומן בתאים, לקחו החוקרים תאים מגופם של נבדקים חיים עם גרסאות 3 או 4 של הגֵן, גידלו אותם במעבדה והפכו אותם לתאי מיקרוגליה. לאחר מכן הוסיפו צברי עמילואיד בטא ובדקו את הצטברות השומן בתאים. בעקבות הטיפול, בתאים שהייתה בהם גרסה 4 של הגֵן הצטבר עודף של טיפות שמן, אך לא בתאים עם גרסה 3. הממצא הזה אישש את ההשערה שגרסה 4 מעלה את הנטייה לצבירת טיפות שומן.
כדי לוודא שתאי המיקרוגליה השומניים אכן משפיעים על התפתחותה של מחלת אלצהיימר, החוקרים גידלו תאי עצב בצלחת וטיפלו בהם בחומרים שהופרשו מתאי מיקרוגליה בריאים או שומניים. בתאי עצב שטופלו בתמיסת המיקרוגליה השומנית נמצאו חלבונים המעידים על סבכי טאו ועל תהליכים שמאפיינים את מחלת האלצהיימר. לעומת זאת, סבכי הטאו לא הופיעו כלל בתאים שטופלו בתמיסת המיקרוגליה הבריאה.
המחקר החדש מוסיף עוד פיסה לפאזל המורכב של הידע הקיים על מחלת אלצהיימר, וקושר יחד את שלושת המרכיבים שמאפיינים את התפתחות המחלה במוח: סבכי הטאו, צברי עמילואיד בטא והצטברות של שומן בתאים. לפי החוקרים, אנשים הנושאים את הגרסה הרביעית של הגֵן APOE (גרסה 4) נוטים לפתח הצטברות של טיפות שומן בתאי המיקרוגליה הרגישים. השומן המצטבר מתפשט ופוגע גם בתאי העצב, ומביא לכך שיתמלאו סבכי חלבוני טאו ובסופו של דבר יתנוונו ויפסיקו לתפקד. נדרשת עוד עבודה מחקרית רבה כדי לבסס את ממצאי המחקר ולהעמיק את הבנת המחלה, אך ככל שנבין יותר, גוברת התקווה שבבוא היום נוכל להציע לה טיפול, ולשפר את איכות חייהם של חולים רבים ושל בני משפחותיהם.
מאת: טל פישר
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
