נשים שנולדו ללא רחם או שאיבדו אותו נאלצו בעבר לבחור באימוץ או פונדקאות כדי להפוך לאימהות. הטיפול הניסיוני של השתלת רחם מציע להן תקווה חדשה, לצד סיכונים.
בשנת 1988 נולדה בטורקיה תינוקת בשם דֶריה סרט (Sert), שסבלה מבעיה התפתחותית נדירה בשם תסמונת מאייר-רוקיטנסקי-קסטר-האוזר (MRKH), שבאה לידי ביטוי בהיעדר רחם. כמו נשים אחרות עם בעיות פוריות חמורות היא גדלה בידיעה שלעולם לא תוכל להיכנס להיריון וללדת, ושאם תרצה להיות אימא יהיה עליה לפנות לאימוץ או לפונדקאות. אך בגיל 23 הייתה סרט לאישה הראשונה בהיסטוריה שעברה השתלת רחם בהצלחה. בעקבותיה, אחרי כמה הריונות כושלים, היא ילדה לבסוף תינוק בריא בשנת 2020.
מעריכים כי עד כה נעשו ברחבי העולם יותר ממאה ניתוחים להשתלת רחם, שהובילו לכשבעים לידות מוצלחות, ביניהן גם תינוקת ישראלית ראשונה שנולדה השנה. מחקר שנערך בארצות הברית מביא כעת מעקב רפואי חלוצי אחרי חלק מהנשים שעברו את ההליך הרפואי פורץ הדרך הזה, ובכלל זה פירוט של מצבן הרפואי של התורמות, המושתלות והלידות.
רחם לתקופה מוגבלת
השתלת רחם מיועדת לנשים הסובלות מאי-פוריות רחמית – בעיה שפוגעת באחת מ-500 נשים ולא מאפשרת להן להרות באופן טבעי. לנשים האלה אין רחם, או שהרחם קיים אך אינו מתפקד כראוי, וההשתלה נועדה לאפשר להן לשאת עובר בגופן. ההליך כרוך בסיכונים לא מעטים. ראשית, כמו בכל השתלת איברים מתורם זר קיימת סכנה לדחייה של הרחם, ומושתלות הרחם נדרשות לצרוך תרופות שידכאו את מערכת החיסון שלהן, בין השאר במהלך ההיריון. בנוסף, נכון לעכשיו כל הלידות של מושתלות הרחם נעשות בניתוח קיסרי, וכאשר הנשים מסיימות את פרק הלידות בחייהן עליהן לעבור ניתוח נוסף להסרת הרחם. על כן נשאלת השאלה אם הנשים הללו מסכנות את עצמן ואת עובריהן כדי לחוות היריון.
המחקר עקב אחרי עשרים נשים שעברו השתלת רחם בשנים 2019-2016 בעקבות בעיות פוריות ממקור רחמי. לכולן הייתה לפחות שחלה אחת תקינה. הרחם של 18 מהמושתלות הגיע מנשים חיות שתרמו את רחמן, ושתי הנותרות קיבלו רחם מנשים שאיבריהן נתרמו אחרי מותן. הרחם הושתל בניתוח, והוסר בניתוח נוסף אחרי לידה אחת או שתיים, או אם הגוף דחה את האיבר. כל זמן שהשתל היה בגופן הן נטלו תרופות לדיכוי מערכת החיסון והיו במעקב חודשי אחרי סימנים לדחיית האיבר – לפני ההיריון וכמובן גם במהלכו.
אצל 14 מטופלות הניתוח הצליח. גופן של שש הנותרות דחה את השתל ימים ספורים אחרי הניתוח, ביניהן אחת משתי המושתלות שקיבלו רחם מתורמת שנפטרה. תשע מהנשים חוו דחייה של האיבר בתוך כמה חודשים, אך הבעיה זכתה למענה תרופתי ולא היה צורך מיידי להסיר את הרחם.
לפני ההשתלות עברו הנשים טיפולי פוריות שכללו שאיבת ביציות והפריה חוץ גופית. שישה חודשים (שמונה מטופלות) או שלושה (שש מטופלות) אחרי הניתוח נעשה הניסיון הראשון לבצע הליך של החזרת עוברים, שמטרתו להביא לקליטה שלהם ברחם. בתוך סבב אחד או יותר, כל 14 הנשים שעברו בהצלחה את ניתוח השתלת הרחם נכנסו להיריון. שתיים מהן בחרו להמשיך להיריון נוסף, לאחר שההיריון הראשון שלהן עבר ללא כל סיבוכים. בסך הכול שיעור ההריונות של מושתלות הרחם במחקר עמד על 43 אחוז בממוצע לכל ניסיון של החזרת עובר – נתון דומה לסיכויי ההצלחה של טיפולי הפריה חוץ-גופית באופן כללי. 16 מ-24 ההריונות הסתיימו בלידה, והשאר הסתיימו באובדן ההיריון במהלך השליש הראשון או השני של ההיריון.
לצד ההישגים, חשוב לקחת בחשבון את הסיבוכים הרפואיים שהנשים חוו במהלך ההריונות – והם היו רבים. 11 ממטופלות סבלו מסיבוכים: חלקן סבלו מיתר לחץ דם ומבעיות בצוואר הרחם; חמישה הריונות הסתיימו בלידה מוקדמת בשבועות 36-31 של ההיריון; ושתיים נאלצו להקדים את הלידה באופן יזום – אחת עקב דימום וצירים מוקדמים והשנייה בעקבות רעלת היריון.
במה שנוגע לנשים שתרמו את הרחם שלהן, ארבע מהן התמודדו עם סיבוכים רפואיים לא פשוטים: תורמת אחת סבלה מקרע בפצע הניתוחי בתוך הנרתיק, אחרת סבלה מעצירות קשה שהצריכה טיפול לשחרור החסימה במעי תחת הרדמה, תורמת נוספת סבלה מקריש דם שחסם את השופכן – הצינור המוביל שתן מהכליה אל שלפוחית השתן, והאחרונה סבלה מפציעה תרמית של השופכנים. הפגיעה גרמה לדליפת שתן, והצריכה ניתוח. עם זאת, אף תורמת לא סבלה מתופעות לוואי ארוכות טווח בארבע השנים שאחרי הניתוח.
חלום וסכנותיו
רעיון השתלת הרחם למטרות פוריות התגבש מאז אמצע המאה העשרים. ראשיתו בשנות ה-60 וה-70, אז הראו ניסויים בבעלי חיים שרחם מושתל מסוגל לתמוך בהיריון אצל מכרסמים. התקדמות טכנולוגית ורפואית אפשרה בהמשך לבצע השתלות מוצלחות גם לנקבות ממינים גדולים יותר, כמו קופים ובני אדם.
הניסיון הראשון להשתלת רחם לאישה נעשה בשנת 2000 בערב הסעודית, אך בעקבות בעיות בזרימת הדם לרחם המושתל נאלצו להסיר אותו כבר כעבור שלושה חודשים. אך המאמצים נמשכו ובשנת 2014 נולד בשבדיה התינוק הראשון שבא לעולם בעקבות השתלת רחם, כשנה אחרי הליך ההשתלה. בעקבות ההצלחות פותחו תוכניות דומות בכמה מרכזים רפואיים, בהם אוניברסיטת ביילור בטקסס, שהובילה את המחקר הנוכחי.
בריאיון לאתר מאקו בשנה שעברה הרחיב מנהל המחלקה לרפואת נשים בבית החולים שיבא, הגינקולוג רועי משיח, על המורכבות האתית של הנושא. "השתלת רחם היא נושא מאוד בעייתי ברפואה. בדרך כלל טיפול רפואי מתחייב קודם כול לא להזיק. במקרה הזה מדובר בטיפול מורכב מאוד, שאינו מציל חיים", אמר. ואכן ממצאי המחקר החדש מעידים שההליך כרוך בשלל סיכונים בריאותיים, הן לתורמות הרחם והן למקבלות התרומה. מצד שני הוא מראה שכשהניתוח מצליח, יש סיכויים טובים שיוולדו לנשים הללו תינוקות בריאים ושלמים.
מאת: ד"ר מעיין קרלינסקי צור
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
