תוצאותיו של מחקר תצפית גדול מציעות כי אסטרוגן מלעורי (בניגוד לאסטרוגן פומי) אינו מעלה את הסיכון.
למרות שטיפול הורמונאלי מומלץ כיום אך ורק לטווח קצר ולהקלה של תסמיני גיל הבלות, הסיכון הגבוה ביותר ללקות בתסחיפים ורידיים אידיופתים מופיע במהלך שנת הטיפול הראשונה.
על מנת לנסות ולבחון האם צורת המתן או סוג ה- progestogen הניתן משפיעים על הסיכון ל-venous thromboembolism (VTE) בחנו מחברי המחקר מידע שעלה ממחקר קוהורט פרוספקטיבי שכלל מעל ל- 80,000 נשים צרפתיות (גיל ממוצע בתחילת המחקר, 54) אשר מילאו שאלונים דו-שנתיים למשך פרק זמן של 10 שנים. המחקר מומן בחלקו על ידי היצרנים של מערכות לטיפול מלעורי.
במהלך המעקב אירעו 549 מקרים ראשונים ואידיופתים של VTE (134 תסחיפי ריאות ו- 415 מקרים של פקקת בורידים העמוקים). מטופלות עבר (נשים אשר לא טופלו במהלך שלושת החודשים טרם מילוי השאלון) ונשים אשר לא טופלו מעולם בטיפול הורמונאלי הציגו סיכון דומה ל- VTE.
ניתוח מתוקנן לגורמים מערפלים פוטנציאלים הראה כי מטופלות אשר טופלו באסטרוגן פומי (אך לא מטופלות שטופלו באסטרוגן מלעורי – מדבקה או ג'ל) הציגו סיכון גבוה משמעותית ל- VTE וזאת בהשוואה לנשים אשר לא טופלו מעולם (סיכון יחסי 1.7). לא נמצא כל קשר מובהק בין VTE ובין טיפול ב- micronized progesterone (Prometrium), נגזרות של pregnane כולל medroxyprogesterone acetate (Provera) או נגזרות של nortestosterone כוללnorethindrone acetate.
למרות זאת נמצא קשר בין הנגזרות של norpregnane: nomegestrol acetate ו- promegestone (לא משווקות בארה”ב) ובין סיכון גבוה משמעותית ל- VTE (סיכון יחסי 1.8).
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
