דם טבורי טוב יותר מדגימה הנלקחת מרירית הלחי באמצעות מטוש כמקור לדנ”א גנומי של הילוד, כך עולה מדיווח שפורסם ב- American Journal of Obstetrics & Gynecolog.
הדרישה לדגימות גנטיות מילודים הולכת ועולה עבור מחקרים אפידמיולוגים גדולים, מחקרים גנטיים ומחקרים ביו-רפואיים. מחברי המחקר הנוכחי ציינו כי על מנת לענות על הדרישה ההולכת וגוברת יש צורך בשיטה קלה, נוחה וזולה להשגת כמות גדולה ואיכותית של דנ”א.
מחברי המחקר השוו את איכותו של הדנ”א שהושג מדם חבל הטבור וממטוש שהועבר על רירית הלחי בלידה או מייד אחרי הלידה.
כמות הדנ”א הממוצעת שהושגה מכלל הדגימות הייתה גדולה יותר בדם טבורי בהשוואה לדגימות הרירית (116.5 vs 4.2 mcg; P<0.0001).
ריכוז הדנ”א הממוצע בסה”כ הדגימות היה גבוה משמעותית בדם טבורי בהשוואה לדגימות הרירית (209.0 vs 6.9 ng/microL; P<0.0001).
כמות הדנ”א הממוצעת שהופקה וריכוז הדנ”א היו גבוהים משמעותית אף בדגימות החלקיות של הדם הטבורי שנלקחו בהשוואה לדגימות הרירית.
בדיקת אלקטרופורזה (Agarose gel electrophoresis) הראתה דגרדציה מוגברת בדגימות הדנ”א שנלקחו מרירית הלחי, בהשוואה לדגימות הדנ”א שנלקחו מהדם הטבורי.
מחברי המחקר סיכמו ואמרו כי ניתן להפיק דגימות דנ”א מרירית הלחי, אך יתכן והכמות והריכוז לא יהיו מתאימים למחקרים גנטיים גדולים או לשמירה במאגרים ביולוגיים.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
