בטיפול בסוכרת מסוג 2 שאינה נשלטת כראוי על ידי metformin או sulfonylurea, אין יתרון ברור לתרופה מסוימת המתווספת לטיפול, כך עולה מ- network meta-analysis שפורסמה ב-Annals of Internal Medicine.
החוקרים סקרו 18 מחקרים שכללו 4,500 נבדקים עם סוכרת שאינה נשלטת היטב על ידי הטיפול הראשוני. התוספות לטיפול כללו thiazolidinediones, glucagon-like peptide-1 agonists, dipeptidyl peptidase-4 inhibitors, insulins ו- acarbose.
ההשפעות הבאות נצפו:
• אף אחת מהתרופות לא הייתה עדיפה בשליטה על רמות ההמוגלובין שעבר גליקוזילציה.
• נמצא קשר בין טיפול ב- Insulins ו- thiazolidinediones ובין עלייה במשקל.
• נמצא קשר בין אגוניסטים ל- Glucagon-like peptide-1 ובין ירידה במשקל.
• טיפול באינסולין הגביר פי 2 את התדירות של אירועי היפוגליקמיה.
מחברי המחקר מכירים במגבלותיה של network meta-analysis במסגרתה מתבצעת השוואה בלתי ישירה בין טיפולים שונים. החוקרים סיכמו כי בבחירתה של תרופה שלישית, יש לקחת בחשבון את המאפיינים הקליניים האינדיבידואלים של המטופל כגון משקל והיפוגליקמיה.
הידיעה הועברה ע"י מערכת PharmaLine
