אך לא פוגעת ביכולת לזהות פגיעות ראש טראומטיות בעלות חשיבות קלינית.
בניתוח משני של מידע מה- Pediatric Emergency Care Applied Research Network ניסו החוקרים להעריך האם השגחה משפיעה על ההחלטה לבצע CT ראש או על האבחנה של פגיעת ראש טראומטית בקרב ילדים (מתחת לגיל 18) שהופיעו בחדר המיון לאחר פגיעת ראש קלה. מידע על משך ההשגחה לא נאסף.
מבין 40,113 הנבדקים (חציון הגיל 5.6 שנים), 5,433 (14%) הושגחו. ילדים שעברו השגחה הציגו סיכוי נמוך משמעותית לעבור בדיקת CT בהשוואה לילדים שלא הושגחו (31% מול 35%) לאחר תקנון למשתנים קליניים שונים, הסבירות לעבור בדיקת CT נותרה נמוכה יותר בקרב הילדים שהושגחו (יחס סיכוי מתוקנן 0.53). שיעור פגיעות הראש הטראומטיות (שהוגדרו כפגיעה תוך גולגולתית שגרמה למוות, צורך בהתערבות נוירולוגית, צנרור למשך 24 שעות ומעלה או אשפוז בבית החולים למשך שתי לילות ומעלה) היה דומה בקרב שתי הקבוצות (0.75% ו- 0.87%, בהתאמה).
מחברי המחקר סיכמו ואמרו כי מעקב אחר מטופלים המצויים בסיכון בינוני ימנע עריכה של 39 בדיקות CT עבור כל 1,000 ילדים המגיעים לבית החולים עקב פגיעת ראש כהה. ילדים המצויים בסיכון בינוני הוגדרו כילדים במצב מנטאלי תקין וללא עדות לשברים בגולגולת ועם לפחות אחד מהדברים הבאים: אובדן הכרה, פגיעה קשה, הקאות, התנהגות לא תקינה בעיני ההורים (ילדים מתחת לגיל שנתיים), או כאבי ראש עזים (ילדים מגיל שנתיים ומעלה).
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
