כיצד רעב קיצוני משפיע על הגוף שלנו ברמה הבסיסית ביותר, בתוך תא יחיד? והאם השפעות אלו עשויות לעבור גם לדור הבא? במחקר חדש שהובילו חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב, בשיתוף עם אוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת בר-אילן, גילו החוקרים שינויים מולקולריים שהתרחשו אצל אנשים שנולדו זמן קצר לאחר תקופת הרעב. כלומר – החוויות שעברו ההורים שינו את גופם של הילדים שנולדו מאוחר יותר.
החומר הגנטי שלנו ארוז במולקולות DNA ארוכות, הנקראות כרומוזומים. בכל תא יש 46 כרומוזומים, המכפילים את עצמם כל פעם שהתא מתחלק, כך שכל תא חדש מקבל את הסט המלא. אך מנגנון ההכפלה אינו מושלם – הוא אינו מסוגל להכפיל את ה-DNA שנמצא ממש בקצה הכרומוזום, כך שבכל הכפלה הכרומוזומים מתקצרים במקצת. הדבר לא פוגע בגנים שלנו, כי בקצות הכרומוזומים נמצאים הטֶלוֹמֶרִים – כמה אלפי רצפים חוזרים של DNA שאינם מכילים מידע חשוב, וכל תפקידם הוא להתקצר בכל פעם שהתא מתחלק.