תחרות היא דבר חשוב ואפילו חיוני. ברם, כשמדובר בתחום הבריאות חובה לנהוג במשנה זהירות כשעושים שימוש בכלים של "תחרות". בטח כשהתחרות מתקיימת בין מתחרים שסובלים משחיקה תקציבית קיצונית והרעבה ממושכת.
קופות החולים בישראל חוות משבר פיננסי אמיתי שנמשך כבר לא מעט שנים. עד סוף השנה הנוכחית הגירעון המצטבר של ארבעת קופות החולים צפוי להגיע לשיא של כל הזמנים – 3.5 מיליארד שקל. גירעון דרמטי שמשמעותו האופרטיבית היא שחיקה נוספת באיכות ובהיקף השירותים הרפואיים לציבור. שחיקה שמקבלת ביטוי בצמצום שירותי בריאות, תורים מתארכים (במידה מסוימת טיפול דחוי הוא גם תשלום דחוי), תשתיות מוזנחות ועוד.
במידה רבה, השחיקה התקציבית מונעת מקופות החולים לקיים ביניהן תחרות חיובית והוגנת — כזו שמתמקדת בשיפור האיכות והשירות, ובהגדלת היצע והיקף השירותים שניתנים בסל הבריאות הציבורי. בניסיון להתמודד עם הגירעונות המצטברים החלו קופות החולים לאמץ כלים תחרותיים בעייתיים, שלא לומר כאלה שעומדים בניגוד להנחיות ולכללים. ספק רב אם היה נעשה שימוש בכלים תחרותיים כאלה בתנאים אחרים של יציבות פיננסית. כך, קופות החולים משלמות הרבה כסף — מתקציב סל הבריאות הציבורי — למאכערים, שתפקידם הוא לנייד "מבוטחים מועדפים" מקופה אחת לאחרת.
