שני מחקרים חדשים מלמדים על האופן שבו המח מייצג משוב תחושתי מושהה, כלומר, מידע תחושתי שחוזר אל המוח לעיבוד בזמן מאוחר מהרגע בו התרחש האירוע שהוביל אליו. מעבר להבנה של האופן שבו המח מבצע אינטגרציה בין החושים, לממצאים אלה יש חשיבות בהבנה של תופעות עצביות הקשורות לבעיות בתזמון מידע תחושתי, למשל טרשת נפוצה והזנחת צד (העשויה להופיע בעקבות שבץ מוחי), ובשיקום המטופלים אשר סובלים מהן. יתרה מכך, הממצאים האלו יובילו לפיתוח טכנולוגיות חדישות לניתוחים באמצעות מערכות רובוטיות ממרחק רב.
המחקרים נעשו כחלק מעבודת הדוקטורט של ד”ר גיא אברהם, בהנחייתם של ד”ר אילנה ניסקי ופרופ' אמיר קרניאל ז”ל מהמחלקה להנדסה ביורפואית, וד”ר ליאור שמואלוף מהמחלקה למח וקוגניציה ומרכז זלוטובסקי לחקר העצב באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הם נעשו בשיתוף פעולה עם ד”ר פיראס מוואסי (Johns Hopkins University), ד”ר רז לייב, פרופ' עופר דונחין, ד”ר אסף פרסמן (אוניברסיטת בן-גוריון) ופרופ' סנדרו מוסא-איבלדי
(Rehabilitation Institute of Chicago ). המחקרים נעשו במסגרת מימון הקרן הדו-לאומית למדע ישראל-ארה”ב (BSF), הקרן הלאומית למדע (ISF) ויוזמת הרובוטיקה החקלאית, ביולוגית וקוגניטיבית של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
