צופן החיים הבסיסי שמור אמנם בדי-אן-איי ומקודד את כל חלבוני גופנו, אבל שכבות קוד נוספות משלימות אותו ושולטות בהיבטים השונים של כלכלת החלבונים בתא – כמה חלבון לייצר, היכן ומתי. פרופ' ערן סגל וקבוצת המחקר בראשותו במכון ויצמן למדע פיענחו באחרונה אחת משכבות הקוד הכתובה בשפת אר-אן-איי, ומווסתת, בין היתר, את כמות החלבון המיוצרת בתא.
פרופ' סגל, חבר המחלקות למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית וביולוגיה מולקולרית של התא, עוסק בעשור האחרון בכתיבת “ספר החוקים” שעל-פיהם מתנהלת קשירה בין מולקולות אר-אן-איי שליח הנושאות את ה”מתכון” לייצור החלבונים, למקטעי אר-אן-איי קצרים בהרבה המכוּנים מיקרו-אר-אן-איי. מחקר רב מוקדש בשנים האחרונות למיקרו-אר-אן-איי ולפעילויות הבקרה שלו בתא, שאחת המרכזיות שבהן היא עיכוב או כיבוי מולקולות אר-אן-איי שליח – וכתוצאה מכך הפחתה בייצור החלבונים. מולקולת מיקרו-אר-אן-איי נקשרת לגדילי האר-אן-איי שליח הארוכים ב”אזורי הזנב” שלהם, המכונים UTR ‘3. אורכם של אזורים אלו הוא כ-600-800 “אותיות” (כאורך הטקסט עד נקודה זו), והם עשויים להכיל אתרי קשירה מרובים. בעבר אמנם כבר זיהו מדענים, ובהם פרופ' סגל, כמה מהחוקים המרכזיים שעל-פיהם מתבצעת קשירה תקינה, אך הם לא הצליחו לפענח את כל החוקים השולטים בתהליך זה.
