חוקרים מאוניברסיטת טקסס בחנו את הבריאות הווסקולארית בקרב אנשים עם מחלת כליות כרונית, על מנת להבין את תפקידו של הסמן SDMA, כמעיד על בעיות וסקולאריות. הם מצאו כי הסמן, שברוב המקרים אינו פעיל, מדגים קשר משמעותי עם הבריאות הווסקולארית.
ממצאי המחקר מעידים, כי מדידת רמותיו של הסמן עשויה להוות גישה יעילה יותר לניטור התפקוד הווסקולארי בקרב מטופלים עם מחלת כליות כרונית. אף על פי כן, החוקרים ציינו כי הקשר שנצפה היה מתון, כך שתפקידו של הסמן כמנבא בודד הינו מוגבל.
“התמקדנו במטופלים עם מחלת כליות כרונית מתונה, לרוב בשלב 3, היות שבשלב זה של המחלה התערבות עדיין אפשרית ויעילה למניעת בעיות קרדיווסקולאריות, ההולכות ומופיעות עם התקדמות מחלת הכליות, והן אשר מהוות את הגורם המרכזי לתחלואה ותמותה בקרב אוכלוסיית חולים זו”, כך סכמו החוקרים.
