ישראל הופכת לאומת ה”חוסן־טק” – אבל כמעט מחצית מהזקוקים לעזרה מוותרים עליה בשל חוסר נגישות • המומחים מסבירים למה הניסיון “לאבחן את כולם” רק מחמיר את המצב וכיצד הפכה המצוקה לחלק מהזהות של דור ה־Z • וגם: איך הדרך לשיקום הנפש הישראלית עוברת דווקא דרך קבוצות כדורעף, ייעוץ הורים ובוטים.
ישראל, שמיצבה עצמה כ'סטארט־אפ ניישן', מאמצת בשנים האחרונות זהות חדשה: אומת ה־'Resilience-Tech', ה־'חוסן־טק'. אנו מפתחים, ובעתיד אף נצטרך לייצא, את היכולת להפגין חוסן מול אסונות בלתי־נתפסים בתקציבים מוגבלים. הרי עם האופן בו מתנהל העולם, בסוף יבואו הצרות על כולם. ישראל, כתמיד, מקדימה את זמנה.
הנה כמה מן המספרים מאחורי השוק שיצר את אומת החוסן־טק: דו”ח בנק ישראל ל־2025 חושף כי שיעור המדווחים על דיכאון זינק מ־24% לפני 7 באוקטובר ל־34% במהלך המלחמה. למרות העלייה, 44% מאלו שחשו צורך בטיפול באוקטובר 2024 כלל לא פנו לסיוע, כשחוסר נגישות מצוין כחסם העיקרי. גם מבקר המדינה מצייר תמונה דומה: סקר מאפריל 2024 מצא כי 38% מהזקוקים למענה נפשי ויתרו – בשל התורים המשתרכים. הדו”ח מצביע על כשל עמוק בזמני ההמתנה במערכת הציבורית בזמן המלחמה: חודש וחצי עד לאבחון, והמתנה של חמישה חודשים נוספים מרגע האבחון ועד לתחילת הטיפול בפועל.
מאת: גלי וינרב
באדיבות: גלובס
