אצל בני מאה ומעלה נמצאו שיעורים גבוהים של תאים נדירים של מערכת החיסון, שמסוגלים להרוג תאים אחרים. ייתכן שהם מסייעים להתמודד עם איומים שמצטברים בגוף לאורך החיים, בהם תאים סרטניים.
מעט מאוד אנשים זוכים לחגוג יום הולדת 110, והמעטים שמגיעים לגיל המופלג הזה מעוררים עניין רב בקרב חוקרי הזדקנות. לא רק שהם הגיעו לגיל יוצא דופן, אצל רבים מהם מחלות אופייניות לגיל המבוגר מופיעות מאוחר מהרגיל. לכן חוקרים מנסים ללמוד על אודותיהם ולהבין אילו מאפיינים ביולוגיים שלהם עשויים להיות קשורים להזדקנות בריאה ולאריכות ימים. מחקר חדש, שהתפרסם בכתב העת Cell Reports, מצביע על מאפיין מעניין במערכת החיסון של מאריכי הימים האלה: החוקרים מצאו שאצל אנשים בני מאה ומעלה עולה שיעורה של אוכלוסיה מיוחדת של תאי T, שמסוגלים להרוג תאים אחרים.
כשתאי הסיוע מתחילים להרוג
תאי T הם חלק ממערכת החיסון הנרכשת, שלומדת לזהות איומים חיצוניים לגוף, כמו נגיפים וחיידקים, ולהגיב נגדם באופן ממוקד. ישנם כמה סוגים של תאי T. תאי T מסוג CD4 משמשים בעיקר “תאי עזר”: הם מפרישים חומרים שמווסתים את התגובה החיסונית ומסייעים בהפעלת תאים אחרים במערכת החיסון. לעומתם, תאי T מסוג CD8 יכולים לפעול ישירות נגד תאים שנדבקו במחולל מחלה, וכך גם נגד תאים סרטניים, ולהביא למותם.
כדי לזהות את מטרותיהם, תאי T נושאים על פניהם קולטנים. כל קולטן יודע לזהות מטרה שנקראת אנטיגן, בדרך כלל מקטע שמקורו בחלבון. כך, אוכלוסייה גדולה ומגוונת של תאי T מאפשרת למערכת החיסון להגיב למגוון עצום של מחוללי מחלה. כאשר תא T מזהה אנטיגן מתאים באמצעות הקולטן שלו ומקבל את האותות הדרושים להפעלתו, הוא יכול להתחלק פעמים רבות וליצור עותקים של עצמו. קבוצת תאים שנוצרה מתא אחד נקראת שיבוט (clone), והתאים בשיבוט נושאים בדרך כלל קולטנים זהים לאלה של התא המקורי, שמאפשרים להם לזהות את אותו אנטיגן.
הייחוד של תאי ה-T שנבדקו במחקר הנוכחי הוא שלצד המאפיינים של CD4, יש להם גם יכולת ציטוטוקסית – יכולת להרוג תאי מטרה, כמו שעושים תאי CD8. בדרך כלל רק חלק קטן מאוכלוסיית תאי ה-T מסוג CD4 בדם הם תאים כאלה, אך אצל בני המאה פלוס האחוז שלהם מכלל תאי ה-T גדול יותר.
מרבה שנים – מרבה תאים
החוקרים בחנו תאי T של 28 אנשים בשלוש קבוצות גיל: שמונה אנשים בשנות ה-70 עד ה-90 לחייהם, עשרה בני 109-100 ועשרה בני 110 ומעלה. ההבדלים בין הקבוצות היו ניכרים: אצל האוכלוסייה הצעירה יותר שיעור תאי ה-CD4 הציטוטוקסיים מכלל תאי ה-T היה כארבעה אחוזים, לעומת כעשרה אחוזים אצל אוכלוסיית הביניים וכ-18 אחוז אצל בני ה-110 ומעלה. החוקרים מצאו גם שאצל בני מאה ומעלה חלק גדול מהתאים השתייכו לשיבוטים גדולים במיוחד, כלומר, במקום אוכלוסייה מגוונת של תאים בעלי קולטנים שונים, נמצאו קבוצות גדולות של תאים שנשאו קולטנים זהים. משמעות הדבר היא שתאי T מסוימים התרבו שוב ושוב, מה שעשוי להעיד על חשיפה חוזרת לאנטיגן לאורך זמן. אך מה היה אותו אנטיגן?
כדי לנסות להבין מה גרם להתרבות התאים, החוקרים בחנו את רצפי הקולטנים: הרצף של אבני הבניין שמהן מורכב חלבון הקולטן. הם השוו את הרצפים של השיבוטים הבולטים ביותר לרצפי הקולטנים של תאי T שנאספו במחקרים קודמים ונשמרו במאגרי מידע, וכך מצאו שכמה עשרות מהרצפים הופיעו בשכיחות גבוהה יחסית גם בדגימות של חולי סרטן, במיוחד סרטן ריאות. מערכת החיסון של חולי סרטן יכולה לזהות את הגידול ולהפעיל נגדו תאי T, ולכן הממצא העלה את האפשרות שהתאים שנמצאו אצל מאריכי הימים מעורבים בתגובה חיסונית דומה. עם זאת, התאמה ברצף אינה מוכיחה בוודאות שתאי ה-T מזהים את אותה מטרה כמו התאים שנמצאו אצל חולי הסרטן. למשתתפים במחקר גם לא הייתה היסטוריה ידועה של סוגי הסרטן שההתאמות היו קשורות אליהם.
רק תחילת הדרך
ממצאי המחקר לא מאפשרים לקבוע שתאי ה-CD4 הציטוטוקסיים תורמים לאריכות החיים של הנבדקים, אבל מצביעים על כיוונים לחקירה. אחת האפשרויות שהחוקרים מעלים היא שהם מסייעים בסילוק תאים סרטניים, או מגיבים לאיומים מתמשכים אחרים, למשל נגיפים שיכולים להישאר בגוף במצב רדום.
למחקר יש גם מגבלה חשובה: החוקרים בחנו תאי T שנלקחו מדמם של המשתתפים, ובדיקה שלהם מאפשרת לאפיין את התאים שמסתובבים במחזור הדם, אך אינה מגלה באילו רקמות בגוף הם פועלים או אילו תאים הם מזהים שם. נוסף על כך, המחקר לא הראה ישירות שתאי ה-T האלה אכן הורגים תאים אחרים בגופם של מאריכי הימים.
עם זאת, הממצאים מציעים נקודת מבט מעניינת על הזדקנות מערכת החיסון. עם השנים חלק מיכולותיה נחלשות, אך המחקר מצביע על כך שגם בגיל מופלג הרכב התאים שלה עשוי להשתנות, וייתכן שחלק מהשינויים קשורים לחשיפה ממושכת לאנטיגנים. מחקרים קודמים קשרו את תאי ה-CD4 הציטוטוקסיים גם לדלקת ולנזק לרקמות, ולכן ריבוי שלהם אינו בהכרח מועיל. יידרשו מחקרים נוספים, שיזהו את המטרות של התאים האלה ויבחנו את פעילותם ברקמות, כדי לברר אם הם אכן תורמים לבריאות ולאריכות ימים.
מאת: נגה כרמון
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
