התועלת התפקודית שלהן כיום מוגבלת, לפעמים הן לא בוקעות בכלל, ולעיתים הן מקור לבעיות פה וחניכיים. אז למה איננו מסתפקים ב-28 שיניים?
לכאורה, בפיו של אדם בוגר ובריא אמורות להיות 32 שיניים. בפועל, אם נבחר באקראי אדם מהרחוב ונספור את שיניו, סביר להניח שנמצא פחות. הפער הזה יכול לנבוע ממגוון סיבות, כגון אובדן שיניים בעקבות מחלה, טראומה או עקירות, אך גם מכך שחלק מהשיניים לא התפתחו או נותרו כלואות בתוך החניכיים. מביניהן, השיניים שנוטות יותר מכול לא לבקוע, או לא להתפתח במלואן, הן שיני הבינה.
כל אחת ותפקידה
תפקידן העיקרי של השיניים הוא ללעוס את המזון שאנו אוכלים ולרסק אותו כדי להקל עלינו במלאכת הבליעה והעיכול ולהזין את מערכות גופנו. שיני האדם מתחלקות לארבע קבוצות עיקריות, שלכל אחת מהן מבנה שונה ותפקיד ייחודי בתהליך הלעיסה.
בקדמת הפה נמצאות שמונה שיניים חותכות – ארבע בלסת העליונה וארבע בלסת התחתונה. תפקידן הוא לחתוך את המזון לחתיכות קטנות. לצידן נמצאים הניבים – ארבע שיניים חדות, שתיים בכל לסת, שננעצות במזון וקורעות אותו. מאחוריהן יש שמונה קדם-טוחנות, ארבע בלסת העליונה וארבע בתחתונה, שתפקידן הוא לשלב בין פעולת החיתוך לפעולת הטחינה. ולבסוף, בעומק הלסת נמצאות 12 השיניים הטוחנות, שש בלסת העליונה ושש בתחתונה. הן אלה שאחראיות על הטחינה היסודית של המזון לפני הבליעה. מביניהן, ארבע השיניים הרחוקות ביותר, שהן גם האחרונות שבוקעות, הן שיני הבינה.
לכאורה לכל אדם בוגר אמורות להיות ארבע שיני בינה: שתיים בלסת העליונה ושתיים בלסת התחתונה, והן משלימות מערך של 32 שיניים קבועות. בפועל זה לא תמיד קורה. אצל 23 אחוז מהאוכלוסייה שיני הבינה אינן מתפתחות כלל, ואצל שליש נוסף הן אומנם קיימות אך נשארות כלואות בתוך הלסת או בוקעות רק באופן חלקי. במחקר שנועד להעריך את מצב ההימצאות, הבקיעה והכליאה של שיני הבינה באוכלוסייה מבוגרת, וכלל כ-3,800 מטופלים מעל גיל 25 שביקרו בבית חולים לרפואת שיניים בקוריאה, נמצא כי אצל מעט יותר ממחציתם נראתה בצילום לפחות שן בינה אחת, ואילו לשאר לא היו שיני בינה כלל.
כליאה של שיני בינה היא אחת הסיבות העיקריות לכך שאנשים רבים לא משלימים את מלוא מכסת 32 השיניים, אלא נותרים בפועל עם פחות מכך: 31-28 שיניים שבוקעות לחלל הפה ומשתתפות בלעיסה.
כשהבינה מסתבכת
שיני הבינה עלולות לחולל סיבוכים רפואיים, במיוחד כשהן לא בוקעות. מאחר שהן נמצאות בקצה האחורי של מערך השיניים שלנו, קשה להגיע אליהן במהלך צחצוח השיניים ולנקות אותן היטב. כך עולה הסכנה לפתח עששת, דלקות חניכיים וזיהומים מקומיים. בנוסף, כששן בינה פורצת חלקית מהחניכיים, הרקמה הרכה שמעליה עלולה להזדהם בשל הצטברות שאריות מזון וחיידקים ולגרום נפיחות, כאב והפרשה מוגלתית. כמו כן, יש מחקרים שהראו כי שיני בינה עלולות להפעיל כוח על השיניים הטוחנות הסמוכות להן ולכן להגביר את צפיפות השיניים בפה או לשנות את המנשך. עם זאת, הקשר הזה אינו ודאי.
אבחון בעיות בשיני בינה נעשה על ידי רופא שיניים. האבחון כולל שיחה עם המטופל על התסמינים שהוא חווה, בדיקת הפה לאיתור דלקת או בקיעה חלקית, ובמקרים רבים גם צילום רנטגן פנורמי – צילום רחב של כל הלסת שמאפשר לזהות אם קיימת בחניכיים שן כלואה שלא בקעה. בהתאם לממצאים הרופא והמטופל מחליטים אם להסתפק במעקב או לעקור את השן הסוררת.
יש מחקרים שמצביעים על כך שעם הגיל, ובייחוד אחרי גיל 25, עולה הסיכון לסיבוכים בעקבות עקירת שיני בינה, כגון פגיעה בעצב או נפיחות בחניכיים. עם זאת, מחקרים אחרים לא מצאו קשר חד-משמעי בין גיל לסיבוכים, כך שייתכן שמקור הסיבוכים הוא אחר. למרות המחקרים הסותרים, רופאי שיניים ממליצים לפעמים על עקירה יזומה של שיני בינה כלואות בגיל צעיר, או של כאלה שצפויות לחולל בעיות אחרות בעתיד. ההחלטה, על כל פנים, חייבת להתקבל באופן פרטני בהתאם למאפייני המטופל ולמצב השן.
מי לקח את הבינה שלי?
לדעת מדענים, ייתכן שבעבר שיני הבינה היו חיוניות לנו יותר מכפי שהן היום, ולכן תהליכים שפוגמים בהן יכלו להתרחש ללא הפרעה לפעילות האדם ולשרידותו. הצורך בהן נבע מתפריט שכלל מזון קשה יותר ללעיסה בהשוואה לתזונה העכשווית שלנו, כמו שורשים או בשר נא או מבושל מעט שלעיסתו דרשה מאיתנו להפעיל כוח משמעותי. בהדרגה, עם המעבר לתזונה רכה ומעובדת יותר נראה כי הצורך בהן הלך ופחת. עם זאת, מדובר בהשערה בלבד, ולא בהסבר חד-משמעי, שכן עדיין לא ברור לגמרי מדוע אצל חלק מהאנשים שיני הבינה מתפתחות בלי כל קושי ואצל אחרים הן אינן קיימות כלל. מה שידוע הוא שקיימת כאן השפעה של גורמים גנטיים: אי-התפתחות (agenesis) של שיני בינה היא תופעה שכיחה למדי שעוברת בתורשה, כך שאם להורים חסרות שיני בינה קיים סיכוי גבוה שגם אצל צאצאיהם הן לא יתפתחו.
לדברי כירורג הפה והלסתות אמיר וולף, שן בינה כלואה עלולה להוביל לבעיות כמו כאבים, זיהום בשיניים הסמוכות, ספיגת עצם דלקתית ודלקת חניכיים. הוא מוסיף כי גם ללא בעיות, מומלץ לבדוק את עמדת שיני הבינה כבר בגיל 18-17 כדי לאתר מבעוד מועד מצבים שעלולים לגרום סיבוכים בעתיד.
השם “שיני בינה” נולד כנראה משום שהשיניים האלה צומחות בגיל מאוחר יותר משאר השיניים, כשאנחנו כבר בוגרים ונבונים יותר. אבל הן גם מזכירות לנו שהחוכמה האמיתית היא לשמור על בריאות הפה ולפעמים גם לדעת להיפרד מהן בזמן.
מאת: ד”ר ארז ביבי
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
