כשאזעקות תכופות שולחות אותנו לממ”ד, וחזרה לשגרה נורמלית לא נראית באופק, קשה לגלות אמפתיה כלפי מי שהחליטו לעזוב את הארץ • אבל שיחות עם חוקרים ומטפלים מראות שבימי מלחמה הישראלים המהגרים סובלים מטראומה ייחודית, שרק עכשיו מתחילים להכיר בה.
בכל פעם שאירוע ביטחוני פורץ בישראל, ש', המתגוררת זה 20 שנה מעבר לים, מרגישה מה שהיא מכנה “בום בלב” ורצה להתעדכן. “אם הקרובים לי לא עונים אני משוכנעת שטיל נפל עליהם, כל עולמי נמצא בסכנה, ואז אני מרימה את הראש מהטלפון ופה רגוע ושקט”.
העיסוק בקושי של ישראלים שחיים בחו”ל, בזמן מלחמה, נראה כמעט מופרך עכשיו, כשהאזעקות התכופות מפרות את השלווה וחזרה לשגרת חיים נורמלית לא נראית באופק. אלא שמדובר בתופעה גוברת, שאולי אחד ממאפייניה הבולטים הוא ההשתקה – גם מצד הקרובים בארץ, שסבלם קשה יותר, וגם מצד הסביבה המקומית, שלא מכירה את המציאות בישראל. “אין לי זכות להביע את הקושי שלי כי זה כאין וכאפס לעומת מה שעובר עליכם”, אומרת ש'. “מובן שלא אמרתם לי ‘תהיי בשקט'. זו אני שאומרת את זה לעצמי”.
מאת: גלי וינרב
באדיבות: גלובס
