oxytocin מאפשר שליטה יעילה ובטוחה על השלב השלישי של הלידה, אפילו אם האישה טופלה בו בשלבים הראשון והשני, כך עולה ממחקר חדש.
טיפול באוקסיטוצין הניתן לפני הלידה אינו מגביר את הסיכון לדימום לאחר הלידה, כך מסרו מחברי המחקר שפורסם ב- American Journal of Obstetrics & Gynecology.
ה- World Health Organization ומספר גורמים אחרים ממליצים על טיפול אקטיבי בשלב השלישי של הלידה כאמצעי למניעת דימומים לאחר הלידה. מנגד, מחקר שנערך בשנות ה- 90 מצא כי טיפול ב- oxytocin לאינדוקציה של לידה, הופך אותו ליעיל פחות עבור שלבי הלידה האחרונים. תמיכה בטענה זו עלתה אף ממחקר שהראה כי טיפול בתאי שריר רחם בתרבית עם oxytocin למשך מספר שעות, מפחית את רגישות התאים לסטימולציה של oxytocin, יתכן שכתוצאה מקישור לקולטנים ל- oxytocin.
החוקרים במחקר הנוכחי ערכו ניתוח משני של מחקר אקראי שכלל 11,323 לידות וגינאליות מ- 19 בתי חולים ציבוריים בארגנטינה ואורוגוואי. 6,991 נשים (62%) טופלו ב- oxytocin להאצת או עידוד הלידה. 40% מהנ”ל קיבלו oxytocin לשליטה על השלב השלישי של הלידה, כמו גם 30% מהנשים אשר לא קיבלו את הטיפול בשלב מוקדם יותר.
טיפול ב- oxytocin במהלך השלב השלישי הביא לשיעורי דימום בינוני שלאחר הלידה (500-999 mL) של 6.64% עבור נשים שנחשפו לטיפול קודם לכן, בהשוואה ל- 6.84% מהנשים שלא נחשפו לטיפול קודם לכן. היארעות של דימום חמור (1000 mL או יותר) התרחשה בקרב 1.19% ו- 1.29% בהתאמה.
מנגד, נשים שלא טופלו ב- oxytocin במהלך השלב השלישי של הלידה חוו שיעורים גבוהים בהרבה של דימומים. בקרב קבוצה זו, 12.82% מהנשים שלא טופלו ב- oxytocin ו- 13.25% מהנשים שעברו סטימולציה ללידה הציגו דימום בינוני, ו- 1.92% ו- 2.39% בהתאמה הציגו דימום חמור.
לאחר ניתוח רב משתני מתוקנן לגיל, לידות קודמות, משקל בלידה, גיל ההיריון וסיבוכים, נמצא כי טיפול אקטיבי בשליש השלישי של הלידה מפחית בכמעט מחצית את שיעור הדימום הבינוני לאחר הלידה (סיכוי יחסי 0.49).
לא נמצא כל קשר מובהק בין טיפול ב- oxytocin במהלך השלבים הראשון והשני ובין הטיפול בו במהלך השלב השלישי.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
