חוקרים מטקסס מדווחים על תגלית משמעותית, העשויה להוביל לפיתוחם של טיפולים חדשנים בהשמנה או במחלות ומצבים הקשורים להשמנה.
המחקר התמקד בתפקידה של מולקולה יחידה, המעורבת בהתמודדותו של הגוף עם תחושת רעב: growth hormone secretagogue receptor GHSR, המבקר את השפעתו של גרלין, הידוע גם בשם “הורמון הרעב”. מחקרי עבר מצאו כי אותו הורמון מעודד אכילה ומגביר את הצטברות השומן. ההורמון מפעיל את ה-GHSR על מנת להגביר תאבון, את הצטברות השומן ואת העמידות לאינסולין.
החוקרים הראו כי תחת תנאים רגילים GHSR מופעל במוח במידה ניכרת, אך מופעל ברקמות אחרות במידה מועטה בלבד, ולכן מרבית מחקרי העבר שעסקו בגרלין התמקדו במוח.
בניגוד למחקרי העבר, עורכי המחקר מצאו כי הסרה מלאה של GHSR מגינה מפני דלקת מושרית דיאטה ומעמידות לאינסולין ברקמות השומן והכבד, ללא השפעה על צריכת המזון.
