Clostridium difficile הינו הגורם השכיח ביותר לשלשול בבתי חולים במסגרות טיפול נמרץ.
עד כה, שני הטיפולים האפשריים לשלשול הקשור ב- CDAD ) Clostridium difficile )
C.difficile associated diarrhea ונקומיצין ומטרונידזול השוו בניהם רק בשני מחקרים פרוספקטיביים, רנדומלים, אשר לא בוצעו תחת סמיות או בהשוואה לפלצבו. בנוסף, מחקרים אלו לא הבדילו בין מקרי CDAD חמורים וקלים.
במחקר חדש, (double blind) השתתפו חולים שסבלו משלשול עם טוקסין של Clostridium difficile A בצואה או תיעוד של pseudomembranous colitis לחילופין. החולים קיבלו באופן רנדומלי 125 מ”ג ונקומיצין בשילוב עם פלצבו, או 250 מ”ג מטרונידזול בשילוב עם פלצבו, 4 פעמים ביום.
150 מכלל החולים השלימו עשרה ימי טיפול, מתוכם 69 הוגדרו כבעלי CDAD קשה. במחקר התברר כי בקרב חולים עם מחלה קשה, שיעור הריפוי היה משמעותית גבוה בקרב הקבוצה שטופלה בונקומיצין (97%) לעומת הקבוצה שטופלה במטרונידזול (76%). עם זאת בקרב חולים עם מחלה קלה, ההבדלים היו קטנים יותר (98% בקבוצת הונקומיצין לעומת 90% בקבוצת המטרונידזול). כמו כן לא נצפו הבדלים משמעותיים בהישנות המחלה או תופעות לוואי בין שתי הקבוצות. פקטורים שהיו קשורים משמעותית עם כישלון טיפול במטרונידזול היו רמת אלבומין בסרום מתחת ל-2.5 מ”ג לד”צ, נוכחות pseudomembranous colitis ואישפוז בטיפול נמרץ. ממצאים אלו לדברי המחבר, מצטרפים לממצאים נוספים המראים יעילות קטנה של מטרונידזול בטיפול ב- CDAD. עם זאת, מטרונידזול עדיין מומלץ כטיפול קו ראשון ע”פ מספר הנחיות, בעיקר עקב מחירו הזול בהשוואה לונקומיצין ועקב החשש מיצירת אורגניזמים עמידים לונקומיצין עקב שימוש יתר בו.
הידיעה הועברה ע”י מגר’ הילה זוהר קונטנטה- רוקחת קלינית, מרכז רפואי תל-אביב
