הגילוי שהרחם אינו אשם הוא דוגמה לדרך שבה השיטה המדעית מפריכה הנחות קודמות ומשנה תפיסות שגויות. זה נושא לוח השנה החדש של מכון דוידסון לחינוך מדעי.
פעם חשבו שמגוון רחב של תסמינים שחוו נשים, ביניהם עילפון, עצבנות, נדודי שינה, קשיי נשימה, חוסר תיאבון ואובדן יצר המין (ליבידו), הם ביטויים של מחלה אחת, שקיבלה את השם “היסטריה” – מהמילה היוונית ל”רחם”. התפיסה הזאת בלטה במיוחד בתקופה הויקטוריאנית, במחצית השנייה של המאה ה-19, אז רופאים רבים האמינו שההיסטריה נובעת מחוסר סיפוק מיני אצל נשים. בהתאם לכך, טיפולים רבים התמקדו בהבאת המטופלת לאורגזמה, בין היתר באמצעות אחד החידושים הטכנולוגיים של התקופה: הוויברטור החשמלי.
אמונה מוטעית נוספת שהייתה נפוצה בעבר ביחס להיסטריה נשית, היא תיאוריית נדידת הרחם. על פי התפיסה הזאת, הרחם משנה מפעם לפעם את מקומו בגוף האישה ובתוך כך מחולל תסמינים קשים כמו חנק, כאבי בטן ואף אובדן הכרה. התיאוריה הזאת ביטאה חוסר הבנה של האנטומיה האנושית, ותפיסות מוטעות לגבי תפקוד מערכת הרבייה הנשית.
היום ידוע שהרחם אינו מסוגל לנדוד בגוף – הוא שוכן במשך כל חייה של האישה באגן הירכיים שלה. גם היסטריה נשית אינה מוכרת כאבחנה רפואית, אם כי המושג שרד בלשון הדיבור לציון תגובה רגשית שלילית מוגזמת, בדרך כלל של נשים. היחס של הרפואה לגוף הנשי ולמיניות הנשית בימינו הוא בדרך כלל ענייני ובלתי מוטה, וקיימות יכולות טובות יותר לאבחנה ולטיפול במגוון הפרעות נפשיות ופיזיולוגיות. מגוון התסמינים שיוחסו בעבר להיסטריה ולנדידת הרחם מוסברים כיום על ידי מגוון בעיות רפואיות, שחלקן ייחודיות לנשים (למשל אנדומטריוזיס או מיומה) אך מרביתן בעיות אנושיות כלליות, כמו בעיות עיכול, הפרעות חרדה והפרעות אכילה.
מאת: דר' עדי יניב
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
