השפעת ניטור עצמי של רמות גלוקוז בדם על חולי סכרת שאינה תלוית אינסולין
מטרת המחקר הייתה להחליט האם ניטור עצמי לכשעצמו או בשילוב עם הדרכה שתסייע בהבנת התוצאות ושיפור הטיפול העצמי יעילה יותר מהטיפול המקובל לצורך שיפור האיזון הגליצמי בחולי סוכרת סוג 2 שאינם מטופלים באינסולין.
במחקר שבוצע השתתפו 453 מטופלים שגילם הממוצע היה 65.7 ורמת ה- HbA1C הממוצעת בדמם היתה 7.5%.
משתתפי המחקר חולקו לשלוש קבוצות: בקבוצת הביקורת שכללה 152 איש נמדדה רמת ה- HbA1C כל שלושה חודשים, קבוצה נוספת מנתה 150 איש ובה המטופלים ביצעו ניטור עצמי של רמות הגלוקוז בדמם והומלץ להם להתייעץ עם הרופא שלהם לצורך הבנת התוצאות וקבוצה שלישית שמנתה 151 מטופלים ובה המטופלים ביצעו ניטור עצמי של רמות הגלוקוז בדמם וקיבלו הכשרה שסייעה להם בהבנת התוצאות ובכך גרמה להגברת המוטיבציה ולדבקות באורח חיים בריא.
המדד העיקרי שנבדק היה רמת HbA1C לאחר תקופה של 12 חודשים.
תוצאות המחקר מצביעות על כך שלאחר תקופה של 12 חודשים ההבדלים בין תוצאות רמות ה- HbA1C בין שלושת הקבוצות במחקר לא היו משמעותיות מבחינה סטטיסטית.
מסקנות המחקר הן שאין הוכחות חד משמעותיות לשיפור האיזון הגליצמי בחולי סוכרת סוג 2 שאינם מטופלים באינסולין בעקבות ניטור עצמי של רמות הגלוקוז בדם הנעשה בשילוב הדרכה המסייעת לתרגם את התוצאות לטיפול עצמי או בלעדיה.
לידיעה >>
הידיעה הועברה ע”י רעיה לוריא, סטודנטית לרוקחות, שנה ד', אוניברסיטת בן גוריון
