אנא סובבו את הטלפון שלכם.
לקשר עין יש חשיבות עצומה בתקשורת האנושית, כבר בגיל של ימים אחדים. קשר העין יוצר אינטימיות ומעביר מידע – ומעניין להבחין כיצד הוא שונה מתרבות לתרבות וכיצד הוא מושפע ממצבים נפשיים ונוירולוגיים.
קשר עין, המצב שבו אנחנו מסתכלים ישירות בעיניים של מישהו אחר, הוא לכאורה סיטואציה פשוטה ויומיומית. אבל גם דבר יומיומי יכול להיות בעל חשיבות רבה – לקשר עין יש תפקיד חשוב בתקשורת לא-מילולית, והשפעה נרחבת על הפעילות המוחית והרגשית שלנו.
במינים רבים של בעלי חיים קשר עין ישיר מעורר תגובה שלילית, כנראה משום שהוא מרמז על איום. בבני אדם, לעומת זאת, קשר עין הוא בסיס לתקשורת ולאינטראקציה חברתית ברמה הפסיכולוגית, וברמה המוחית הוא מווסת את ההתפתחות והפעילות של רשת ההקשר החברתי (social brain network), הכוללת אזורים במוח הקשורים להתנהגות חברתית. מבט בעיניים מספק לנו מידע על האדם שמולנו, מאפשר לנו להביע אינטימיות וגם להפעיל שליטה חברתית. למשל, ממבט בעיניים אפשר להבין לאן מופנה הקשב של האדם שנמצא מולנו, וללמוד על המצב הנפשי שלו.
כפי שנראה בהמשך, לבני האדם יש משיכה טבעית לקשר עין, וכאשר מישהו מפנה אלינו את מבטו הוא יכול לשנות היבטים מסוימים של העיבוד הקוגניטיבי שלנו, כמו הקשב או זמן התגובה שלנו – תופעה המכונה אפקט קשר העין. אך מתי אנחנו רוכשים את המשיכה הזאת לקשר עין? איך קשר עין משפיע על המוח ועל ההתנהגות שלנו? ומה קורה כשקיימת הפרעה ביכולת לקיים קשר עין או להשתמש בו לתקשורת?
להסתכל לתינוק בעיניים
כדי לבדוק מתי אנחנו רוכשים את המשיכה לקשר עין, קבוצת חוקרים מאוניברסיטת לונדון בחנה את ההשפעה של קשר עין ישיר על תינוקות בני יומם. החוקרים מצאו כי תינוקות מבחינים בין פרצופים היוצרים קשר עין ישיר לפרצופים שמבטם מופנה כבר בגיל יומיים עד חמישה ימים. כאשר הוצגו בפני התינוקות תמונות של פרצופים הנראים כאילו הם יוצרים קשר עין ישיר, כלומר מביטים ישר אל המצלמה, הם נטו להסתכל על התמונות במשך זמן ארוך יותר מאשר בתמונות של פרצופים שמבטם מופנה הצידה. ממצאים אלו עשויים להצביע על כך שהיכולת לזהות קשר עין ישיר היא מולדת וקיימת מגיל רך מאוד, ומדגישים את החשיבות של קשר עין אצל בני אדם.
רואים את האמפתיה בעיניים
אבל למה דחוף לתינוק בן יומו לזהות קשר עין? קשר עין הוא רכיב מרכזי בתקשורת לא-מילולית, ואחת מהשפעותיו היא יצירת קרבה בין אנשים. אומנם, קשר עין ישיר יכול לעורר מבוכה, בייחוד אם הוא מתרחש בין שני אנשים זרים, אך אם מתגברים על המבוכה הראשונית, הוא יכול לתרום מאוד ליצירת קשר רגשי.
בניסוי שנערך בשנות ה-80, חוקרים בחנו כיצד קשר עין בין גבר ואישה זרים זה לזה משפיע על תחושת הקִרבה ביניהם. המשתתפים בניסוי התבקשו להביט זה לזו בעיניים במשך שתי דקות, ואילו חברי קבוצת הביקורת התבקשו להביט במשך שתי דקות זה בידיו של זה. בשאלון שמילאו לאחר מכן, המשתתפים שהביטו זה לזו בעיניים דיווחו על רגשות חיבה חזקים יותר אחד כלפי השני, בהשוואה לחברי קבוצת הביקורת.
במחקר שפורסם בשנת 2020, נמצא כי לקשר עין יש השפעה על תוכן השיחות בין משתתפים בספיד-דייט. הניסוי כלל שלושה מצבים: ספיד-דייט בשיחת וידאו דרך סקייפ, ספיד-דייט בשיחת וידאו בטכנולוגיית ״לוכד עיניים״ (Eye-Catcher) המתקיימת ברזולוציה גבוהה ומאפשרת קשר עין "כמעט טבעי״, וספיד-דייט פנים אל פנים, שבו מתאפשר קשר עין טבעי. לכל המשתתפים היה דייט בכל אחד משלושת המצבים האלה. החוקרים אומנם לא מדדו את קשר העין במהלך האינטראקציה, אך לפי הגדרתם המצב הראשון אינו מאפשר קשר עין בעוד השניים האחרים כן. החוקרים מצאו שאינטראקציה שאפשרה קשר עין כללה יותר חשיפה של מידע אישי ואינטימי ופחות שאילת שאלות. למרות מגבלות המחקר, החוקרים הסיקו כי המידע הלא-מילולי שמתקבל בקשר עין ישיר יוצר ודאות וביטחון גבוהים יותר, ולכן מוביל לפתיחות גבוהה יותר ומפחית את מספר השאלות בשיח.
במחקר אחר, חוקרים מצאו שאנשים בעלי נטייה חזקה יותר להביט בעיניים קיבלו ציון גבוה יותר בשאלונים שנועדו למדוד אמפתיה. חוקרים אלה טבעו את המונח ״מבט אמפתי״, שפירושו שאנשים אמפתיים יותר נוטים יותר לחפש רמזים חברתיים בעיניים של אחרים. כך הם משיגים סינכרוניות רגשית, כלומר הבנה של המצב הרגשי של האדם שמולנו ואף תגובה פיזיולוגית דומה לזו שלו, ויוצרים אינטראקציה חברתית טובה יותר.
קשר עין, קשר מוח
ברמה הקוגניטיבית, מחקרים שבדקו את ההשפעה של קשר עין בעזרת תמונות של אנשים המביטים אל המצלמה ולעומתם אנשים המפנים את מבטם מצאו כי לקשר עין ישיר יש השפעה על הפניית הקשב. למשל, בניסוי מתוחכם חוקרים ביקשו מהמשתתפים לזהות מטרה בצורת כוכבית שהופיעה לצד תמונת פנים של אדם. בכמה מהתמונות הדמות שבתמונה הביטה ישירות אל המצלמה, כלומר נראתה כאילו היא יוצרת קשר עין. בשאר התמונות הדמות לא הביטה ישירות במצלמה. החוקרים מדדו את משך הזמן שנדרש לנבדקים כדי לזהות את המטרה, וגילו שדמות הנראית כאילו היא יוצרת קשר עין משכה את תשומת ליבם של הנבדקים והאטה את ביצועיהם.
כצפוי, השינויים שקשר עין מחולל בהתנהגות ובתקשורת הבין-אישית מלווים גם בפעילות מוחית ייחודית. קשר עין בין שני אנשים מוביל לעלייה בסינכרוניות המוחית, כלומר דפוסי גלי המוח של שני אנשים הנמצאים בקשר עין נעשים דומים יותר זה לזה. מחקרים הראו שמידת הסנכרון בין פעילות המוח של שני אנשים קשורה לאינטראקציה חברתית טובה יותר ביניהם – מימוש מילולי של מטבע הלשון "לשדר על אותו הגל".
מלבד השפעות פסיכולוגיות וקוגניטיביות, לקשר עין יש גם השפעות פיזיולוגיות. בתגובה לקשר עין הגוף שלנו חווה עוררות, שלרוב נמדדת בניסויים מסוג זה על ידי הולכה עורית – מדד שמושפע מכמות הזיעה.
קשר עין במזרח ובמערב
ראינו אם כן שקשר עין משפיע על הרגשות, הקוגניציה והפיזיולוגיה שלנו. אבל הקשר פועל גם בכיוון ההפוך: התרבות שגדלנו בה והנורמות החברתיות שחונכנו עליהן משפיעות על הנטייה ליצור קשר עין. בתרבויות המערב מקובל יותר ליצור קשר עין במהלך שיחה מאשר בתרבויות המזרח הרחוק. מחקרים מצאו כי מנהלים יפנים יוצרים פחות קשר עין מאשר מנהלים מתרבויות המערב במהלך משא ומתן, וכי נבדקים יפנים נוטים ליצור פחות קשר עין כאשר הם חושבים על תשובה לשאלה לעומת נבדקים קנדים. ייתכן שהסיבה לכך היא כי בתרבות היפנית הימנעות מקשר עין היא סימן לכבוד והוקרה. נוסף על כך, אנשים מתרבויות המזרח הרחוק נוטים לתפוס פרצופים שיוצרים קשר עין ככועסים, לא-נגישים ולא-נעימים יותר מאשר אנשים מתרבויות המערב.
נמנעים מקשר עין
אך אין צורך לנדוד למזרח הרחוק כדי להיווכח כי אנשים שונים זה מזה במידת הנטייה שלהם לקיים קשר עין. במחקר שנערך בארצות הברית נמצא כי אנשים הסובלים מחרדה חברתית דיווחו על רמה גבוהה יותר של חשש מקשר עין והימנעות מיצירת קשר עין, לעומת נבדקים שאינם סובלים מכך. רמת החשש וההימנעות מקשר עין ירדה לאחר טיפול תרופתי של 12-8 שבועות. בניסוי שעקב אחר בני נוער שסובלים מחרדה חברתית, מצאו החוקרים כי כאשר בני נוער אלה יצרו קשר עין, גופם הגיב בעוררות רבה של השרירים ובעוררות-יתר של פעילות המוח, בהשוואה לבני נוער שאינם סובלים מחרדה חברתית. הממצאים הללו מסייעים לנו להבין מדוע אנשים עם חרדה חברתית נמנעים מקשר עין – בעוד שרמת עוררות מסוימת כתגובה לקשר עין מועילה לאינטראקציה חברתית, שכן היא מגבירה ריכוז ומעורבות, עוררות גבוהה מדי עלולה להתפרש כלא-נעימה ולהוביל להימנעות.
כמו אנשים עם חרדה חברתית, גם אנשים שנמצאים על הרצף האוטיסטי מתקשים ביצירת קשר עין. אף שקשה לזהות סימנים מיוחדים המעידים על אוטיזם בתקופת ההתפתחות המוקדמת, מחקרים שעקבו אחר משתתפים לאורך זמן מראים כי אצל תינוקות שאובחנו בהמשך כאוטיסטים ניתן לזהות נסיגה בנטייה ליצירת קשר עין שמתחילה כבר בגיל חודשיים. הימנעות מקשר עין בגיל מוקדם משפיעה כנראה על המשך ההתפתחות החברתית והתקשורתית של ילדים אלה. החוקרים מקווים כי מחקר נוסף בנושא יעזור הן בגילוי מוקדם של אוטיזם והן במתן ליווי טיפולי הולם.
מחקר שבדק את הפעילות המוחית של נבדקים אוטיסטים לעומת נוירוטיפיקלים (שאינם אוטיסטים) במהלך קשר עין ישיר העלה הבדלים באזורי הפעילות. ממצא זה מרמז כי מידע על קשר עין מעובד ומתפרש בצורה שונה במוחם של אוטיסטים. בנוסף, אצל נבדקים אוטיסטים, בניגוד לנוירוטיפיקלים, לא נמצא סנכרון מוחי בעקבות קשר עין ישיר. במחקר אחר הצליחו החוקרים לשפר את קשר העין שיצרו נבדקים אוטיסטים בעזרת אוקסיטוצין, הורמון הקשור להתנהגות חברתית ולקוגניציה.
מחקרים כגון אלה מסייעים בהבנה טובה יותר של הפרעות ומצבים כמו חרדה חברתית ואוטיזם, ובפיתוח טיפולים חדשניים שיסייעו לאנשים המתמודדים איתם.
להסתכל לרובוט בעיניים
התפתחות הטכנולוגיה משפיעה על האופן שבו אנחנו נמצאים באינטראקציה עם אנשים אחרים. כיום, חלק ניכר מהתקשורת שלנו היא וירטואלית – אם בשיחת וידאו בווטסאפ עם אדם קרוב ואם בפגישת עבודה בזום. פסיכולוגים העלו אפוא את השאלה, כיצד קשר עין בפלטפורמות השונות משפיע על התגובות הפסיכולוגיות והפיזיולוגיות שלנו.
במחקר שבדק קשר עין בשיחות וידאו, נמצא כי קשר עין ישיר גורם לתגובת עוררות גם כשהוא מתרחש מבעד למסך. לעומת זאת, במציאות מדומה (virtual reality, VR) לא נמצא הבדל בין רמת העוררות שגורמת דמות (אווטאר) המביטה בנו ישירות לעומת דמות שמבטה מופנה. במחקר אחר נערך ניסוי דומה עם רובוט, והחוקרים מצאו כי קשר עין ישיר עם רובוט גורם לעלייה ברמת העוררות, אך עלייה זו הייתה קטנה בהשוואה לעלייה שנצפתה בעקבות קשר עין עם בן אדם.
תחום המחקר העוסק בקשר עין הוא מרתק, אך גם סבוך. מחקרים רבים בתחום מסתמכים על תגובה ל"קשר עין" שנוצר עם דמויות בתמונה, שכמובן אינה יכולה לייצג את התופעה בעולם האמיתי. גם בניסויים שבודקים קשר עין בין שני בני אדם, מפגש בתנאי מעבדה איננו מפגש טבעי, שבו קשר העין נוצר באופן ספונטני, למשך הזמן שבו שני האנשים חשים בנוח בסיטואציה.
אך למרות המגבלות האלה, מחקרים בתחום הניבו ממצאים מעניינים, והראו כי קשר עין משפיע על תפקודים קוגניטיביים ורגשיים דרך שינוי הפעילות המוחית שלנו באזורים הקשורים להתנהגות חברתית. אז בפעם הבאה שאתם חולפים על פני מישהו ברחוב, הרימו את המבט מהטלפון ותסתכלו לו בעיניים – מי יודע, אולי זה יוביל לאינטראקציה מעניינת.
מאת: גל פרלמן
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
