מינהל המזון והתרופות האמריקאי, ה־FDA אישר את ORZEYFUL (oveporexton) של חברת Takeda לטיפול במבוגרים עם נרקולפסיה מסוג 1. מדובר באישור משמעותי במיוחד בתחום רפואת השינה, משום שזהו הטיפול הראשון המאושר שפועל ישירות על מערכת האורקסין – מערכת עצבית שהפגיעה בה נחשבת לגורם מרכזי בהתפתחות המחלה.
נרקולפסיה מסוג 1 – הרבה יותר מישנוניות במהלך היום
נרקולפסיה היא מחלה נוירולוגית כרונית הפוגעת ביכולת המוח לווסת באופן תקין את מחזורי השינה והערות.
בנרקולפסיה מסוג 1 קיימת פגיעה בתאי עצב באזור ההיפותלמוס במוח, המייצרים חומר הנקרא אורקסין, המכונה גם היפוקרטין. אורקסין הוא נוירופפטיד – כלומר מולקולה המשמשת להעברת מסרים בין תאי עצב – והוא ממלא תפקיד חשוב בשמירה על ערנות יציבה, בוויסות השינה ובשליטה על טונוס השרירים.
כאשר רמות האורקסין נמוכות מאוד, המעבר בין שינה לערות הופך בלתי יציב.
התסמין המוכר ביותר הוא ישנוניות־יתר בשעות היום, אך המחלה כוללת תסמינים נוספים ומשמעותיים.
אחד מהם הוא קטפלקסיה – אובדן פתאומי וזמני של טונוס השרירים, המתרחש כאשר האדם בהכרה מלאה. האירוע עשוי להיגרם בעקבות צחוק, התרגשות או רגש חזק. אצל חלק מהמטופלים מדובר בחולשה קלה של שרירי הפנים או הברכיים, ואצל אחרים עלולה להתרחש קריסה של הגוף.
תסמינים נוספים כוללים שיתוק שינה, הזיות בזמן ההירדמות או ההתעוררות ושינה לילית מקוטעת.
לכן נרקולפסיה מסוג 1 אינה רק מצב שבו אדם “נרדם במהלך היום”. מדובר במחלה העלולה להשפיע באופן משמעותי על לימודים, עבודה, נהיגה, תפקוד חברתי ואיכות החיים.
גישה טיפולית חדשה – הפעלת מערכת האורקסין
עד כה מרבית התרופות לנרקולפסיה נועדו לטפל בתסמינים מסוימים – למשל להגביר ערנות במהלך היום או להפחית אירועי קטפלקסיה.
ORZEYFUL פועלת בדרך שונה.
החומר הפעיל, oveporexton הוא אגוניסט סלקטיבי לקולטן אורקסין מסוג 2.
אגוניסט הוא חומר שנקשר לקולטן ומפעיל אותו. במקרה זה התרופה מפעילה את הקולטן שאליו נקשר באופן טבעי האורקסין.
במילים פשוטות: בחולי נרקולפסיה מסוג 1 חסר אורקסין. התרופה אינה מחזירה את תאי העצב שאבדו, אך היא מנסה לחקות חלק מפעולת האורקסין החסר באמצעות הפעלה ישירה של הקולטן שלו.
הפעלת הקולטן מסייעת לייצב את מצב הערות ולהפחית את החדירה הבלתי תקינה של מאפייני שנת חלום אל תוך מצב הערות – תופעה הקשורה בין היתר לקטפלקסיה.
מה הראו מחקרי שלב 3?
האישור התבסס בעיקר על שני מחקרי שלב 3, שנקראו FirstLight ו־RadiantLight.
המחקרים היו אקראיים, כפולי־סמיות ומבוקרי פלצבו, והשתתפו בהם בסך הכול 273 מבוגרים עם נרקולפסיה מסוג 1. תקופת הטיפול העיקרית נמשכה 12 שבועות.
אחד המדדים המרכזיים במחקרים היה מבחן הבודק את היכולת לשמור על ערנות.
במבחן זה יושב המטופל בסביבה שקטה ונבדק כמה זמן הוא מסוגל להישאר ער בתנאים המעודדים הירדמות. כך ניתן לקבל מדד אובייקטיבי של הערנות, ולא להסתמך רק על תחושת המטופל.
במטופלים שקיבלו oveporexton נצפה שיפור משמעותי ביכולת להישאר ערים במהלך היום בהשוואה למטופלים שקיבלו פלצבו.
בנוסף נצפתה ירידה בישנוניות בשעות היום והפחתה משמעותית בתדירות אירועי הקטפלקסיה.
חשוב במיוחד שההשפעה לא הוגבלה לשני תסמינים אלה. נמצא שיפור גם בתסמינים נוספים של המחלה, ובהם שיתוק שינה, הזיות הקשורות לשינה ושינה לילית מופרעת.
נתונים אלה מחזקים את האפשרות שטיפול במערכת האורקסין עשוי להשפיע על מגוון רחב יחסית של ביטויי המחלה.
מינון ובטיחות – מה חשוב לרוקח לדעת?
ORZEYFUL ניתנת דרך הפה במינון של 2 מ”ג פעמיים ביום.
בין תופעות הלוואי השכיחות שנצפו במחקרים היו נדודי שינה, עלייה בתכיפות מתן שתן, דחיפות במתן שתן והפרשת רוק מוגברת.
נדודי השינה הם נקודה חשובה במיוחד. ניתן להבין זאת גם על רקע מנגנון הפעולה: תרופה שמגבירה ומייצבת ערנות במהלך היום עלולה אצל חלק מהמטופלים לגרום לערנות מוגברת גם בשעות שבהן היא אינה רצויה.
גם תסמיני מערכת השתן דורשים תשומת לב. קולטני האורקסין מעורבים במסלולים עצביים הקשורים לשליטה במתן שתן. לכן חשוב לברר אם למטופל קיימים מראש תסמינים בדרכי השתן ולעקוב אחר הופעת תכיפות או דחיפות במהלך הטיפול.
נקודה חשובה נוספת עבור הרוקח היא האפשרות לאינטראקציות בין־תרופתיות.
אין להשתמש ב־ORZEYFUL במקביל לתרופות המעכבות באופן חזק את האנזים CYP3A.
אנזים זה שייך למשפחת אנזימי ציטוכרום P450 ונמצא בעיקר בכבד ובמעי. הוא משתתף בפירוק של תרופות רבות. כאשר פעילותו מעוכבת באופן משמעותי, רמת oveporexton בגוף עלולה לעלות ולכן גם הסיכון לתופעות לוואי.
מכאן החשיבות של בדיקת רשימת התרופות המלאה של המטופל לפני התחלת הטיפול ובמהלכו.
השורה התחתונה
אישור ORZEYFUL מסמן שינוי משמעותי בגישה לטיפול בנרקולפסיה מסוג 1.
במקום להתמקד רק בשליטה בישנוניות או בקטפלקסיה, התרופה מכוונת למסלול ביולוגי מרכזי שעומד בבסיס המחלה – החסר בפעילות מערכת האורקסין.
חשוב להדגיש: התרופה אינה מרפאת נרקולפסיה ואינה משחזרת את תאי העצב שאבדו. עם זאת, באמצעות הפעלה ישירה של קולטן האורקסין היא מאפשרת להחזיר חלק מהאיתות החסר במוח.
השיפור שנצפה בערנות, בקטפלקסיה ובתסמיני יום ולילה נוספים עשוי להפוך את מערכת האורקסין לאחד היעדים הטיפוליים החשובים ביותר בשנים הקרובות בתחום רפואת השינה.
מבחינת הרוקח, מדובר בטיפול חדשני המחייב היכרות עם מנגנון פעולה חדש, עם תופעות הלוואי האופייניות – בעיקר נדודי שינה ותסמיני מערכת השתן – ועם הצורך לבדוק אינטראקציות עם תרופות המעכבות באופן חזק את.CYP3A
