Epaminurad תרופה פומית חדשה לגאוט הצליחה במחקר Phase III רב־לאומי ואף הראתה עליונות על febuxostat במינון 40 מ”ג.
גאוט היא אחת המחלות הראומטיות העתיקות והמוכרות ביותר, אבל הבסיס לטיפול ארוך הטווח בה נותר פשוט למדי: צריך להוריד את רמת חומצת השתן בדם ולשמור אותה מתחת לערך שבו נוצרים גבישי urate.
כאשר רמות חומצת השתן נשארות גבוהות, גבישי monosodium urate עלולים לשקוע במפרקים וברקמות ולעורר התקפי דלקת חריפים וכואבים. עם הזמן עלולים להתפתח התקפים חוזרים, טופי ונזק מפרקי.
כעת מגיעה תרופה חדשה, Epaminurad עם מנגנון שמחזיר את הכליה למרכז הטיפול, ותוצאות Phase III שפורסמו באוגוסט 2026 מציבות אותה כמועמדת מעניינת במיוחד.
שתי דרכים להוריד חומצת שתן
כדי להבין מה מיוחד ב־Epaminurad, כדאי להיזכר כיצד פועלות התרופות המוכרות.
Allopurinol ו־febuxostat מעכבות את האנזים xanthine oxidase המעורב בשלבים האחרונים של יצירת חומצת השתן. כלומר, האסטרטגיה שלהן היא בעיקר לייצר פחות חומצת שתן.
Epaminurad פועלת בצד השני של המשוואה: להפריש יותר.
התרופה, שנודעה במהלך הפיתוח גם בשם URC102 היא תרופה אוריקוזורית פומית המעכבת באופן סלקטיבי את הנשָא URAT1 – Urate Transporter 1.
מהו URAT1?
חומצת השתן עוברת סינון בכליה, אבל חלק גדול ממנה אינו ממשיך ישירות לשתן. ב proximal tubule (אבובית מקורבת) בכליה קיימים נשאים המחזירים urate מהשתן הראשוני אל מחזור הדם.
אחד החשובים שבהם הוא URAT1 .
כאשר Epaminurad מעכבת את URAT1 הספיגה החוזרת של urate פוחתת. כתוצאה מכך, יותר חומצת שתן נשארת בנוזל שבאבובית ומופרשת בשתן, ורמתה בדם יורדת.
זו אינה אסטרטגיה חדשה לחלוטין. תרופות אוריקוזוריות קיימות כבר שנים, ובהן probenecid ו ־benzbromarone אלא שלתרופות הקיימות מגבלות: probenecid כרוכה באינטראקציות בין־תרופתיות, ואילו benzbromarone נקשרה לרעילות כבדית ואינה זמינה במדינות רבות.
Epaminurad תוכננה להיות מעכב סלקטיבי וחזק יותר של URAT1 עם פחות השפעה על נשאים כלייתיים אחרים כגון OAT1 ו־OAT3.
Phase III ראש בראש מולfebuxostat .
מחקר Phase III הנקרא EPIC , היה מחקר רב־מרכזי, אקראי, כפול־סמיות ומבוקר בתרופה פעילה.
במחקר השתתפו 612 חולי גאוט ב־52 מרכזים בחמש מדינות באסיה: דרום קוריאה, טייוואן, תאילנד, מלזיה וסינגפור.
החוקרים השוו בין Epaminurad במינונים של 6 ו־9 מ”ג לבין febuxostat . היעד המרכזי היה שיעור המטופלים שהגיעו לרמת חומצת שתן בדם של פחות מ־6 מ”ג לדציליטר בשלוש המדידות האחרונות של תקופת המחקר המרכזית.
והתוצאות במינון 6 מ”ג היו מעניינות במיוחד.
50% מהמטופלים שקיבלו Epaminurad 6 מ”ג הגיעו ליעד, לעומת 38.3% מהמטופלים שקיבלו febuxostat 40 מ”ג.
ההפרש בשיעור התגובה היה כ־12 נקודות אחוז, עם רווח סמך של 95% שנע בין 1.26 ל־22.6 נקודות אחוז.
Epaminurad לא רק עמדה בקריטריון שנקבע לאי־נחיתות, אלא הראתה עליונות סטטיסטית על febuxostat 40 מ”ג.
ומה ידענו עוד לפני Phase III?
התוצאות אינן מגיעות משום מקום.
במחקר Phase IIb שפורסם ב־2025 ב־Arthritis Research & Therapy נבדקו 169 מטופלים. כבר שם נראתה תגובה תלוית־מינון.
לאחר ארבעה שבועות, שיעור המטופלים שהגיעו לרמת חומצת שתן מתחת ל־6 מ”ג לדציליטר היה 54.05% עם 3 מ”ג, 71.79% עם 6 מ”ג ו־88.89% עם 9 מ”ג, לעומת 0% בפלצבו.
גם מבחינת בטיחות התוצאות היו מעודדות: שיעור תופעות הלוואי לא היה שונה משמעותית מהפלצבו, ורוב האירועים היו קלים. לא נמצאו הבדלים משמעותיים ברמות הקריאטינין או במדדי תפקודי הכבד.
למה התוצאה מעניינת לרוקחים?
גאוט אינו רק “התקף של כאב בבוהן”. מדובר במחלה מטבולית כרונית שבה המטרה ארוכת הטווח היא להגיע לרמת urate הרצויה ולשמור עליה.
לכן מנגנון הפעולה חשוב.
Epaminurad אינה מתחרה בהכרח רק על השאלה איזו תרופה מורידה יותר חומצת שתן. היא מייצגת אסטרטגיה טיפולית משלימה: במקום לעכב את הייצור – לשנות את הטיפול הכלייתי ב־urate ולהגביר את הפרשתו.
אם פרופיל היעילות והבטיחות יישמר גם בשימוש רחב וממושך, מנגנון כזה עשוי להיות רלוונטי במיוחד למטופלים שאינם מגיעים ליעד באמצעות מעכבי xanthine oxidase או שאינם יכולים להשתמש בהם.
ומה עכשיו?
JW Pharmaceutical מתכננת להגיש בקשה לאישור תרופה חדשה בדרום קוריאה, במטרה לקבל אישור במהלך 2027. החברה גם הודיעה שהיא ממשיכה לבחון אפשרויות למסחור ורישוי של Epaminurad בשווקים נוספים.
חשוב לזכור: תוצאות Phase III שפורסמו באוגוסט הן בשלב זה הודעת תוצאות של החברה, ולא פרסום מלא של המחקר בכתב עת שעבר ביקורת עמיתים.
אבל אם הנתונים יאושרו בפרסום המדעי המלא ובבחינה הרגולטורית, Epaminurad עשויה להוסיף אפשרות מעניינת לארגז הכלים נגד גאוט.
לפעמים הדרך להוריד חומצת שתן אינה לייצר פחות – אלא פשוט לשכנע את הכליה להחזיר פחות ולהפריש יותר.
