מחקר גנטי של שלדים בני כ-5,000 שנה חושף קשרי משפחה בין קהילות מרוחקות, ומעלה את האפשרות שהשייכות לקהילה לא התבססה על קרבת דם בלבד.
מתי התפתחו לראשונה מבנים חברתיים מורכבים, כגון קהילות שמבוססות על קשרים חברתיים ולא רק על זיקה גנטית? מחקר חדש, שבחן את הקרבה הגנטית בין שלדים שונים מאתרי קבורה בגרמניה, מוסיף נדבך חדש להבנת המשפחה העתיקה, וחושף קהילות שבהן קשרי משפחה ושייכות לא היו מבוססים על קרבת דם בלבד. החוקרים הצליחו לחלץ ולרצף את החומר הגנטי העתיק שהשתמר בעצמות, והרכיבו פרופילים גנטיים של 203 בני אדם שחיו במהלך התקופה הניאוליתית המאוחרת, לפני כ-5,000 שנה. שרידיהם התגלו בשישה מתחמי קבורה שונים בגרמניה, בתוך מונומנטים קדומים הבנויים מאבני ענק ומוכרים בשם מגליתים (Megaliths).
שתי תרבויות
הפרטים שנבדקו השתייכו לשתי תרבויות ארכיאולוגיות שהתקיימו באזור באותה תקופה, תרבות פיית המשפך המערבית ותרבות ורטברג. שמות אלו ניתנו על ידי הארכיאולוגים לקבוצות בני אדם קדומות שנהגו לייצר כלים בסגנון דומה, כמו כלי חרס בעלי שפה מתרחבת, או לבנות קברי גלריה תת-קרקעיים – תאי קבורה ארוכים וצרים דמויי מסדרון או גלריה. החוקרים דגמו את כל אוספי השלדים שהיו זמינים להם באזור כדי לקבל תמונה רחבה ככל האפשר של האוכלוסייה, ושילבו מספר שיטות חישוביות לזיהוי קרבה גנטית, כולל איתור מקטעי DNA משותפים שמקורם באב קדמון משותף. התברר כי למרות ההבדלים הארכיאולוגיים, הפרטים שנבדקו משתי הקבוצות היו אוכלוסייה אחידה מבחינה גנטית. ממצא בלתי צפוי היה זיהוי של קרובי משפחה מדרגה ראשונה ושנייה שנקברו במרחק עצום זה מזה.
הדוגמה הבולטת ביותר לכך הייתה זיהוי של אב ביולוגי שנקבר באתר בשם נידרטיפנבך (Niedertiefenbach) ובנו הצעיר, שנקבר באתר במרחק של כ-225 קילומטרים בשם סורסום (Sorsum). כיצד הגיע הבן למרחק כזה? בתי הקברות הללו היו סמוכים ליישובי קבע, ובתוכם הונחו גופות שלמות ולא רק עצמות יבשות שהועברו ממקום למקום. לכן, החוקרים מציעים שהבן עבר לחיות בקהילה המרוחקת בעודו בחיים. ייתכן שהוא נשלח לשם כילד, אומץ על ידי משפחה אחרת, או עבר כחניך כדי ללמוד מקצוע ולהשתלב בקהילה חדשה, אך החוקרים אינם יודעים מה התרחש במקרה הזה.
קבורה קהילתית
מעבר לקשרי הדם, בחינה של כלל השלדים גילתה תופעה חברתית מרתקת. במחקרים קודמים על קברי מגליתים באזורים אחרים, כמו האיים הבריטיים ושוודיה, התגלה כי המבנים שימשו כמעט אך ורק בני שושלת גנטית אחת. לעומת זאת, במחקר הנוכחי התברר כי לא זוהה קרוב מדרגה ראשונה או שנייה שנקבר לצד כ-48 אחוזים מהפרטים שנבדקו. אף שתמיד קיים סיכוי שקרוביהם נקברו בחלקים שטרם נחפרו, השיעור הגבוה של פרטים ללא קרובי משפחה מדרגה ראשונה או שנייה מצביע על כך שהקברים שימשו כבתי קברות קהילתיים פתוחים יותר. ההשערה היא כי אנשים התקבלו לקבוצה וזכו להיקבר באתר הקבורה שלה על בסיס קשרים חברתיים ותרבותיים, גם ללא קשר ביולוגי קרוב.
בנוסף, החוקרים בחנו את דפוס הניידות של האוכלוסייה בעזרת מעקב אחר שושלות גנטיות. הם בדקו את כרומוזום Y, שעובר רק מאב לבנו, והשוו אותו לחומר הגנטי המיטוכונדרי, שמועבר רק מאם לילדיה ומשקף את השושלת הנשית. התוצאות הראו שבעוד בכמה משפחות, גברים באותו אתר השתייכו לאותה שושלת של כרומוזום Y לאורך דורות, החומר הגנטי של הנשים שיקף מגוון גנטי גדול יותר. משמעות הדבר היא שגברים נטו יותר להישאר לחיות בקרבת משפחת המוצא שלהם, ואילו הנשים נטו יותר לעבור בין יישובים כדי להקים משפחות עם בני קהילות אחרות, אף שנמצאו ראיות למעבר בין קהילות אצל בני שני המינים.
הממצאים האלה מספקים הצצה נדירה למורכבות של החברה במרכז אירופה באותה עת. הם מצביעים על כך שגמישות חברתית, ניידות למרחקים, ילדים שהשתלבו מחוץ למשפחתם הביולוגית וקשרים חברתיים שלא התבססו רק על קשרי דם – כל אלה התפתחו הרבה לפני העידן המודרני. רשתות משפחתיות וחברתיות מורכבות היו חלק בלתי נפרד מחיי האדם במרכז אירופה, וייתכן שבאזורים נוספים, כבר לפני אלפי שנים.
מאת: קסניה ז'ורבל
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
