לא נמצא כל הבדל מובהק בין שתי הגישות עבור מניעה של דימומים חוזרים, צורך בטיפול כירורגי או תמותה לאחר טיפול אנדוסקופי בקרב חולים המציגים כיב פפטי מדמם.
קווים מנחים עדכניים ממליצים על טיפול במינונים גבוהים של מעכבי משאבות פרוטונים (proton-pump inhibitors – PPIs) על מנת להפחית את הסיכון לדימומים חוזרים בקרב חולים עם כיב פפטי מדמם ובקרב חולים שעברו בדיקה אנדוסקופית שתוצאותיה מעידות על סיכון לדימום חוזר. לעומת זאת ישנו מידע מסוים המציע כי מינונים נמוכים של PPIs עשויים להיות יעילים אף הם עבור החולים הללו.
על מנת לבחון האם מינון גבוה של PPI יעיל יותר ממינון נמוך, ערכו החוקרים מטא-אנליזה שכללה מחקרים אקראיים שהשוו את יעילות הטיפול במינונים גבוהים של PPI (בולוס של 80 מ”ג ולאחריו אינפוזיה המשכית של מעל ל-8 מ”ג/שעה למשך 72 שעות( עם מינונים נמוכים של PPI (מינונים משתנים) לצורך הפחתת שיעור ההיארעות של דימומים חוזרים, הצורך בטיפול כירורגי והתמותה בתוך 30 ימים לאחר אנדוסקופיה בקרב חולים עם כיב פפטי מדמם.
החוקרים ניתחו 7 מחקרים שכללו 1,157 נבדקים, רוב המידע נבע משני מחקרים שכללו 474 ו- 211 נבדקים.
לא נמצא כל הבדל מובהק בין מינונים גבוהים ונמוכים של PPI עבור הפחתת ההיארעות של דימומים חוזרים, צורך בניתוח והיארעות תמותה. ניתוח מאוחר אף לא זיהה כל הבדל בפרוגנוזה בהתבסס על חומרת הממצאים שזוהו בבדיקת האנדוסקופיה, אופן המתן של ה- PPI (מתן תוך ורידי או פומי), או מינון ה- PPI.
הידיעה הועברה ע”י מגר’ יעקב רוזנפלד, “לאומית שרותי בריאות“
