סקירת ספרות

מחקר שפורסם לאחרונה מצביע על כך שמינון יומי של חומצה פולית משפר משמעותית ביצועים קוגניטיביים אצל מבוגרים, במיוחד בכל הקשור בזיכרון ועיבוד מידע.
המחקר כלל 818 מבוגרים בגילאים שבין 50 ל-70 שנה, עם חסר בחומצה פולית. ממצאי המחקר הראו שאלו שנטלו mcg 800 חומצה פולית ליום במשך 3 שנים, שיפרו משמעותית את הזיכרון ואת מהירות עיבוד המידע, בהשוואה לאלו שבקבוצת הפלצבו. ריכוזי הפולאט בסרום עלו ב-576% וריכוזי ההומוציסטאין בדם ירדו ב-26% בקרב משתתפי המחקר שנטלו חומצה פולית, בהשוואה לאלו שקיבלו פלצבו.

LANCET, 369: 208-216, 2007

חוקרים מהולנד מדווחים ששימוש ממושך בסטטינים קשור בעלייה בסיכון לנוירופטיה. החוקרים בדקו את הקשר בין סטטינים ודיווחים על נוירופטיה שהתקבלו ע"יThe Netherlands Pharmacovigilance Centre Lareb. הם מצאו כי בין השנים 1984-2005 נתקבלו 17 דיווחים על נוירופטיה ושני דיווחים על החמרה של polyneuropathy, שהייתה קשורה לשימוש בסטטינים.
Simvastatin היה אחראי ל-9 דיווחים מתוך 19 דיווחים. Atorvastatin – ל- 6 דיווחים, Pravastatin ל-3 דיווחים, ודיווח אחד היה קשור ל-Rosuvastatin.
התקופה הלטנטית נמשכה בין מספר חודשים למספר שנים, כשמשך הופעתה הממוצע היה 23.4 חודשים.

Netherlands Journal of Medicine, 64: 334-338, no.9, Oct 2006

אישה בת 68 פיתחה כיבי פה (Stomatitis) במהלך טיפול עם Alendronic Acid, בגלל אוסטיאופורוזיס קשה. האישה, בעלת גשר שיניים תותבות עליונות, טופלה במשך 8 חודשים עם Alendronic Acid 10mg/d – מתוכם, 6 חודשים היא סבלה מכיבים בחיך (Erosive mucositis), מלווים בבעיות בליעה וכאבים עזים. בבדיקה נמצאו כיבים גדולים בחיך, עם מרכז נקרוטי. החולהה טופלה ע"י קורטיקוסטרואידים, אנטיביוטיקה ותרופות נוגדות פטריות, ללא הצלחה.

בחקירתה התברר כי החולה נהגה להשהות את הטבליה מאחורי גשר התותבות, לפני שהצליחה לבלוע אותה. מידע זה הביא לאבחנה של Contact Stomatitis. החולה הודרכה לבלוע את הטבליות ללא פלטת התותבות ולא להשהות את הטבליות בפה. תוך שבועיים חלה הטבה במצבה, והיא המשיכה בטיפול במשך שנה, ללא הישנות הכיבים.

N. Engl. J. Med. 355: e 25, No. 22, 30, Nov 2006

הוועדה האוסטרלית המייעצת לגבי תופעות לוואי בתרופות (ADRAC) קיבלה מאז שנת 2000 – 319 דיווחים על ממאירויות שונות שהיו קשורות במעכבי TNFα. הדיווחים החמורים כללו: מלנומה ממאירה (3), שחפת (4), לימפומה (5), אנאפילקסיס (9), אלח דם – ספסיס (10), לופוס וסינדרום דמוי לופוס (22), דלקת ריאות ו/או דלקות במערכת הנשימה התחתונה (23).

ADRAC מתייחס למטה-אנליזה, בה התפתחו ממאירויות ב-29 מתוך 3,192 (0.9%) חולים שקיבלו Infliximab או Adalimumab, בהשוואה ל-3 מתוך 1,428 (0.2%) שקיבלו פלצבו. ADRAC מציין שעלייה בסיכון לממאירות דווחה גם לגבי Etanercept.

העלון האוסטרלי המצורף לתרופות שהוזכרו, ממליץ לרופאים הרושמים טיפול עם מעכבי TNFα לנקוט זהירות, במיוחד בחולים עם היסטוריה של ממאירות, או כאשר שוקלים המשך טיפול במי שפיתחו ממאירות.

Australian Adverse Drug Reaction Bulletin 25: 23, no.6, Dec 2006

מקרי מוות כתוצאה מהרעלת תרופות (לא כתוצאה מניסיון התאבדות), בעיקר מתרופות מרשם, עלו ב-68.3% בין השנים 1999-2004, והם מהווים את סיבת המוות השנייה בארה"ב, לאחר תאונות דרכים.

ד"ר Paulozzi וחבריו מה-CDC באטלנטה, סיכמו את הנתונים והראו כי הקצב השנתי של מקרי מוות מהרעלת תרופות עלה באוכולסייה מ-4.4 ל-100,000 אנשים ב-1999, ל-7.1 ל-100,000 ב-2004.

מבחינת מין, גזע וקבוצות אתניות, העלייה הגדולה ביותר נרשמה בקרב נשים לבנות לא היספניות. קבוצת הגיל שהושפעה במיוחד היתה של אנשים בגילאים 15-24 שנים. התרופות שהיו אחראיות במיוחד לעלייה בתמותה, היו תרופות פסיכותרפויטיות, נרקוטיות והלוצינוגניות.
במכתב למערכת, הדגישו חוקרים מה-CDC כי תגובה יעילה למניעת עלייה בהרעלת תרופות, היא הגברת הצעדים הרגולטוריים שיש בכוחם להפחית שימוש לא בטוח בתרופות. כמו כן, יש להגביר את מודעות הרופא לטיפול מתאים בבעיות פסיכיאטריות וכאב, כדי למנוע תלות בתרופות. הם ממליצים לרשויות לקיים תוכניות מעקב על מרשמים, כדי לזהות חולים המשיגים מרשמים ממספר רופאים, וכמו כן, לזהות רופאים ששיטת רישום המרשמים על ידם אינה בהתאם להנחיות.

MMWR, 56: 93-96, 2007

תוצאות מחקר phase II, בו ניתן נוגדן חד-שבטי הומני (Interleukin – 12/23 Monoclonal Antibody) בזריקה תת-עורית, הראו שיפור ניכר וממושך בטיפול בפסוריאזיס. בקרב רוב החולים ניכר שיפור קליני משמעותי, שנמדד בכ-50% שיפור בשטח הפסוריאזיס ובחומרתו.
IL-12 ו-IL-23 מבוטאים בעודף בנגעים פסוריאטיים, מסביר ד"ר Krueger מאוניברסיטת Utah ב- Salt Lake City. הנוגדן החד-שבטי נקשר לתת-יחידות P40 של שני הציטוקינים, וניטרל את פעילותם ע"י חסימת הקישור שלהם לקולטנים על פני התא.

320 חולים שנכללו במחקר, שהפסוריאזיס כיסה 25% משטח גופם, חולקו באקראי לקבלת מנה בודדת של 45mg, מנה בודדת של 90mg, 45mg כל 4 שבועות, 90mg כל 4 שבועות, או פלצבו. אחוז השיפור היה משמעותי בכל הקבוצות שקיבלו טיפול, תוך שבועיים מתחילתו.

שיפור של 90% לפחות תואר ב-25% מהחולים עם המינון הנמוך, וב-50% מהחולים שטופלו במינון הגבוה. התגובה הייתה ממושכת ויציבה במשך 24 שבועות, ואז פחתה.

לא היה הבדל משמעותי בתופעות הלוואי בין הקבוצות המטופלות בהשוואה לקבוצת הפלצבו.

N. Engl. J. Med 356: 580-592. 2007