סקירת ספרות

קולכיצין היא תרופה טובה לטיפול בהישנות פריקרדיטיס אחר כישלון טיפול קונבנציונלי. זוהי מסקנת מחקר ה-CORE TRIAL – Colchicine for Recurrent pericardtitis, שבדק במחקר פתוח, פרוספקטיבי, 84 חולים עם אירעות ראשונה של הישנות פריקרדיטיס. החולים חולקו באקראי, כשמחציתם טופלו באספירין ומחציתם באספירין + קולכיצין (mg 1-2 ביום הראשון ואח”כ 0.5 mg למשך 6 חודשים); חולים שהייתה לגביהם הוראת-נגד למתן אספירין, טופלו עם Prednisone (1-1.5 mg/kg/d) למשך חודש ואח”כ הופחת המינון בהדרגה.

המעקב נמשך כ-20 חודשים במהלכם נצפתה הפחתה בשיעור ההישנות. לאחר 18 חודשים ירד שיעור ההישנות ל-24%, בהשוואה ל-50.6% בקבוצה שלא טופלה בקולכיצין. בקבוצה שטופלה באספירין + קולכיצין, משך הזמן נטול הסימפטומים היה ארוך יותר.

שלשול הופיע בקרב 7% מהמטופלים עם  קולכיצין, אך הוא היה הפיך עם הפסקת הטיפול.

מסקנת  החוקרים הייתה, שטיפול עם קולכיצין אכן הביא ליתרון קליני חשוב ומשמעותי מבחינה סטטיסטית, בהשוואה לטיפול המקובל, עם הפחתה של קצב ההישנות בחולים עם אפיזודה ראשונה של פריקרדיטיס חוזרת. לכן, לדעתם, קולכיצין יכול להיחשב לטיפול נבחר ראשוני לפריקרדיטיס נשנית.

Arch Intern Med; 165: 1987-1991, 2005

תוצאות מחקרים אקראיים שבוצעו לאחרונה, חידשו את ההתעניינות במתן מניעתי של פרוגסטרון למניעת לידה מוקדמת בנשים עם היסטוריה של לידות מוקדמות.

העלייה בשכיחות הלידות המוקדמות בארה”ב הביאה את החוקרים לבדיקה מחודשת של הנתונים שפורסמו בניסוי קליני, שכלל 463 נשים עם אירוע של לפחות לידה מוקדמת אחת, שטופלו עם
17-alpha-hydroxy progesterone. 310 נשים מתוכן קיבלו טיפול פעיל ו-153 קיבלו פלצבו.
בעקבות כך הראו תוצאות המחקר המקורי הפחתה בלידות המוקדמות מ-54.9% בקבוצת הביקורת ל-36.3% בקבוצת הטיפול.

באנליזה הנוכחית מצאו החוקרים שבשתי הקבוצות מספר הלידות המוקדמות הקודמות ולידה מוקדמת בהריון הקודם היו גורמי סיכון משמעותיים. בקבוצת הפלצבו, אינדקס מסת גוף  (BMI)גבוה הפחית את הסיכון ללידה מוקדמת, ממצא שלא הופיע בנשים בקב' הטיפול. החוקרים סיכמו, שללידה מוקדמת יש סיבות רבות, והישנות של לידות מוקדמות עלולה להוות בעיה שהטיפול באמצעות פרוגסטרון יעיל בה במיוחד.

2005, Obstet Gynecol; 106: 557-561

הטיפול המומלץ בסיפיליס במשך כ-50 שנה הוא מתן זריקה תוך-שרירית של 2.4MU  Penicillin G Benzanthine.
T.Pallidum, הגורם לסיפיליס, רגיש לפניצילין, הנחשב כתרופה זולה. חסרונות הטיפול בפניצילין כוללים כאב במקום ההזרקה, אלרגיה לפניצילין וצורך במזרקים וצוות רפואי מיומן, שלעתים מוגבל בארצות נחשלות. הזמינות של טיפול פומי יעיל ונסבל היטב עשוי להתגבר על החסרונות הללו.

בשנים 2000 עד 2003 טיפלו חוקרים מאנגליה ב-328 חולים בטנזניה, עם מחלה ראשונית או טיטר נוגדנים גבוה לסיפיליס. החולים חולקו אקראית לקבלת טיפול עם Azithromycin 2 gm דרך הפה, או מתן תוך-שרירי של פניצילין. גיל הנבדקים הממוצע היה 27 שנים, מתוכם 71.6% נשים.  52.1% היו חיוביים ל-HIV. שתי הקבוצות היו דומות מבחינה דמוגרפית.

באנליזה הראשונה קצב הריפוי היה 97.7% בקבוצה שטופלה ב- ,Azithromycinבהשוואה ל- 95% בקב' הפניצילין. 6 חודשים לאחר הטיפול קצב הריפוי היה דומה בשתי הקבוצות. תופעות לוואי גסטרואינטסטינליות תוארו בקבוצת ה-Azithromycin. כן הומלץ מעקב אחרי המטופלים למקרה של התפתחות עמידות למקרוליד.

N Engl J Med; 353: 1236-1244, 2005

חוקרים מפילדלפיה בדקו במחקר אקראי כפול-סמויות את היעילות והבטיחות של 3 מנות של BoNTA  בחולים עם כאבי ראש יומיים כרוניים. לאחר תקופה של 30 יום בהם קיבלו פלצבו, 76.6% מתוך 702 חולים הוגדרו כמי שאינם מגיבים לפלצבו ו-23.4% כמגיבים לפלצבו.

בשלב הבא הוזרק לחולים BoNTA במינונים של 225u, 150u ו-75u או שניתן פלצבו. לאחר 6 חודשים היה מספר הימים בחודש החופשיים מכאב ראש – 6 ימים בקבוצה שלא הגיבה לפלצבו וקיבלה מינון נמוך של BoNTA, בהשוואה ל-7.9 ימים בקרב מי שקיבלו את המינון הגבוה ביותר. אך החולים שקיבלו פלצבו באותה קבוצה גם חוו שינוי ממוצע של 8 ימים ללא כאב ראש. לאחר 8 חודשים נמצאו הבדלים משמעותיים בהשוואה לקב' הפלצבו בחולים שטופלו עם u150 או 225u של BoNTA.

החוקרים ציינו שהתגובה לפלצבו הייתה גבוהה מהמצופה, אך הדגישו שהתכשיר נסבל היטב ויש צורך במחקרים נוספים.

Mayo Clin Proc; 80: 1128-1137, 2005

דר' ורשהו וחבריו השוו מתן Terbinafine 250 mg ליום למשך 3 חודשים (טיפול סטנדרטי) עם מתן Terbinafine 500 mg ליום למשך שבוע בכל חודש, במשך 3 חודשים. המחקר כלל 306 מתנדבים עם פטרת ציפורניים ב-25% מהציפורניים לפחות.
.
הריפוי המיקולוגי בטיפול הסטנדרטי היה גבוה באופן משמעותי (71%) מאשר בטיפול האחר (58.7%). הטיפול הסטנדרטי היה עדיף על הטיפול הפולסטיבי גם בקצב הריפוי הקליני (44.6% לעומת 29.4%, בהתאמה); בריפוי השלם של הפטרייה (40.5% לעומת 28.0%, בהתאמה); ובריפוי המלא של 10 האצבעות (25.2% לעומת 14.7%, בהתאמה).

לדעת החוקרים, הניסוי שלהם היה המחקר האקראי כפול-סמויות הראשון שבדק גם ריפוי מיקולוגי (הכחדת הפטרייה) וגם ריפוי מלא של ציפורני אצבעות הרגליים.

מאחר שגם המשטר הטיפולי הסטנדרטי הראה יעילות נמוכה בהשגת ריפוי מלא, ומאחר שהטיפול יקר, מציעים החוקרים לנסות משטרי טיפול אחרים, אך, לדעתם, קשה יהיה לבצעם ללא תמיכת התעשייה.

J Am.Acad. Dermatol; 53: 578-584, 2005

מלטונין, חומר המשרה שינה, מעורב ברגולציה של התנועתיות והתחושתיות של מערכת העיכול. בגלל השכיחות הגבוהה של הפרעות שינה בחולים עם IBS והאפשרות של פעילות כפולה בהסדרת השינה והתפקוד של המעי, החליטו חוקרים מסינגפור לבדוק השפעתו בחולי IBS עם הפרעות שינה. המחקר כלל 40 חולי IBS עם הפרעות שינה, שנחלקו אקראית לשתי קבוצות: קב' שטופלה עם  3 mg Melatonin, וקב' שטופלה עם פלצבו לפני השינה למשך שבועיים.

מתן מלטונין למשך שבועיים הפחית משמעותית את כאבי הבטן ואת הרגישות לכאב רקטלי, ללא שיפור בהפרעות שינה ומתח פסיכולוגי. ממצאי המחקר מצביעים על השפעה מיטיבה של מלטונין על כאבי בטן בחולי IBS, ללא קשר לפעולתו על השינה והפרופיל הפסיכולוגי.

הגבלות המחקר הם: מדגם קטן, תקופת טיפול קצרה, בדיקת מינון יחיד של מלטונין ורגישות מוגבלת מבחינת הממדים הפסיכיאטריים. יש צורך במחקרים נוספים כדי לבדוק את השפעת המלטונין בחולי IBS.

Gut; 54: 1402-1407, 2005

הכותבת מגר' ברכה שטהל- מנהלת המרכז למידע תרופתי, מרכז רפואי רבין