סקירת ספרות

מחקר שפורסם לאחרונה כלל שתי קבוצות נשים לא שמנות עם בעיות של חוסר ביוץ ו-PCOS. קבוצה אחת טופלה ב-Metformin ( 850mgפעמיים ביום) בתוספת פלצבו; הקבוצה השנייה טופלה ב-Clomiphene Citrate 150mg) ל-5 ימים) מהיום השלישי של הדימום לאחר הפסקת הפרוגסטרון, יחד עם פלצבו, למשך 6 חודשים.

תוצאות המחקר הראו קצב ביוץ דומה בשתי הקבוצות, ללא הבדל סטטיסטי: 62.9% בקבוצת ה- Metformin ו-67% בקבוצת ה-Clomiphene, אך מספר ההריונות היה גבוה משמעותית בקב' ה-Metformin (15.1%) בהשוואה ל-7.2% בקב' ה-Clomiphene.

שכיחות ההפלות בקב' ה-Metformin הייתה נמוכה משמעותית – 9.7% לעומת 37.5% בקב' ה-Clomiphene. לגבי השכיחות הגבוהה של הפלות בקב' ה-Clomiphene, ציינו החוקרים שנשים עם PCOS נמצאות בסיכון מוגבר להפלות, אך כנראה ה-Clomiphene עוד מגביר את הסיכון.

J.Clin.  Endocrinol. Metabol; 90: 4068-4074 , 2005

שלושה גברים ושתי נשים פיתחו נמק בעצם הלסת, במהלך טיפול ב-Pamidronic Acid אוAledronic Acid ל-Multiple Myeloma או מחלת פג'ט (Paget). במהלך הטיפול עם הביספוספונט ולאחר טיפול שיניים התלוננו חולים על תופעות שכללו כאבים בעצמות הלסת, כיבים בחיך וחוסר ריפוי הפצע במקום העקירה.

דיווח נוסף פורסם סימולטנית באותו עיתון על 13 מקרים נוספים שפיתחו תופעות דומות. 5 נשים ו-7 גברים חולי סרטן פיתחו נמק בעצמות הלסת במהלך טיפול עם Pamidronic acid או עםZoledronic acid. אישה אחת פיתחה תסמינים דומים במהלך טיפול עם Alendronic Acid לאוסטיאופורוזיס. 12 חולי הסרטן טופלו במשך חודש עד 4.5 שנים, ולאחר עקירת שן או ניתוח דנטלי החלו להתלונן על כאבים בלסתות, מורסה ונמק בעצם הלסת, אוסטיאומיאליטיס, דלקת ונפיחות בחניכיים, הרגשת נימול וכובד בלסתות, וריפיון שיניים (LOOSENING TEETH). חלק מהחולים הפסיקו את הטיפול בביספוספונטים ובמעקב אחרון שבוצע בחלקם, התופעות עדיין לא חלפו.

Med.J.Aust; 182: 413-415, 417-418, 2005

הערה: לאחר שהתקבלו בחברת נוברטיס כ-875 דיווחים על נמק בעצמות הלסת בחולים שטופלו עם Zomera,(Pamidronate) Aredia (Zoledronate) פרסמה החברה מכתב לרופאי השיניים, בו היא מדווחת על תופעות הלוואי שתוארו וממליצה להימנע מפרוצדורה דנטלית פולשנית במהלך טיפול עם  ביספוספונטים. כמו כן תופעות הלוואי הנ”ל נוספו לאזהרות בעלון התרופה.

מתן משולב של  Clarithromycinו-Colchicine מגביר את הסיכון לרעילות של Colchicine עד כדי גרימת מוות, במיוחד בחולים עם פגיעה כלייתית. זוהי מסקנתם של דר' YUEN וחבריו, ממחקר רטרוספקטיבי במהלך השנים 1997-2004.

לטענתם, חולים קשישים רבים עם דלקת ריאות מפתחים התקף שיגדון (Gout) חריף במהלך אשפוזם, ומתחילים טיפול ב-Colchicine. החוקרים זיהו 116 חולים, 88 מתוכם טופלו בשילוב של שתי התרופות הנ”ל, בעוד 28 טופלו בתרופה בודדת. 8 חולים (10.2%) בקב' שקיבלה טיפול משולב וחולה אחד (3.6%) בקב' שטופלה עם תרופה בודדת, מתו תוך 28 ימים לאחר האשפוז בבית החולים. סיבת המוות הייתה דלקת ריאות בקרב 6 חולים, אי-ספיקת כליות חריפה ב-2, אי-ספיקת לב באחד וכישלון רב- מערכתי באחד.

החוקרים סבורים שהאינטראקציה נובעת מעיכוב הציטוכרום CYP3A4 ועיכוב מערכת
GLYCOPROTEIN TRANSPORTER SYSTEM  P- ע”י ה-Clarithromycin, ועל ידי כך נגרמה עלייה בזמינות הביולוגית של Colchicine. דר' YUEN מזהיר מפני שילוב שתי התרופות הנ”ל, במיוחד בחולים עם אי-ספיקת כליות כרונית. אם יש צורך במקרוליד בשילוב עם Colchicine, עדיף לתת Azithromycin, מפני שברובו מופרש ללא שינוי במרה ואין לו השפעה על מערכת הציטוכרום ומע' ה-P-GLYCOPROTEIN.

Clin  Infect Dis; 41: 291-300, 2005

אכינציאה נמצאת בשימוש רחב כצמח מרפא לטיפול בהצטננות. בשוק מצויים תכשירים המכילים סוגים רבים של אכינציאה עם הרכבים שונים, ובמחקרים שנעשו לגבי יעילותם התוצאות סותרות.

דר' טרנר וחבריו בדקו את השפעת התמציות שמוצו משורש ה-ECHINACEA ANGUSTIFOLIA על זיהום של RHINOVIRUS. שלושה תכשירים של אכינציאה עם פרופיל כימי מוגדר נבדקו במחקר שכלל 437 מתנדבים שחולקו אקראית. קבוצה אחת קיבלה טיפול מונע למשך 7 ימים לפני החשיפה לווירוס, וקב' שנייה קיבלה טיפול בזמן החשיפה לווירוס. הקבוצות טופלו עם אחד מבין התכשירים או עם פלצבו.

לא נמצאה השפעה סטטיסטית משמעותית בשימוש בתכשירים שנבדקו בהשוואה לפלצבו, הן במניעה והן בטיפול בווירוס שנבדק.

N. Engl J. Med; 353: 337-339, 341-348 ,2005

שימוש באמינוגליקוזיד בשילוב עם ביתא-לקטם אינו יעיל יותר מאשר טיפול יחיד (Monotherapy) עם ביתא לקטם, במלחמה נגד עמידות לאנטיביוטיקה בחולים מאושפזים. אלו הן תוצאות מחקר של קב' חוקרים מיוון.

במחקרים בחיות בשנות ה-80, הוצע ששילובים כאלה עשויים להפחית עמידות. כדי לבסס הנחה זו, זיהו החוקרים 65 מחקרים רלוונטיים ובדקו מתוכם נתונים מ-8 מחקרים אקראיים – במטה-אנאליזה. צוות החוקרים מצא שטיפול יחיד עם ביתא-לקטם לא היה כרוך ביתר עמידות מאשר הטיפול המשולב. למעשה, מונותרפיה הייתה כרוכה בפחות זיהומי-על superinfection)) ובפחות כישלונות בטיפול.

Clin Infect Dis; 41: 149-158, 2005

ילדים שנולדו לאמהות שעישנו במהלך ההריון, מצויים בסיכון מוגבר לפתח הפרעות היפרקינטיות, על פי מחקר דני שפורסם לאחרונה. המחקר כלל 170 ילדים עם הפרעות היפרקינטיות ו-3,765 ילדים מהאוכלוסייה הכללית ששימשו כקבוצת ביקורת.

החוקרים מצאו שעישון במהלך ההריון הגביר פי 3 את הסיכון להפרעה היפרקינטית בילד שנחשף לעישון ברחם אימו. לאחר התאמה והתחשבות בגורמים סוציו-אקונומיים והיסטוריה של הפרעה מנטלית בהורים או בילדיהם, הסיכון הופחת לפי 1.9.

לדעת החוקרים, העישון ע”י האם במהלך ההריון עלול להיות בעל השפעה ביולוגית ממשית על מוח העובר. אך ייתכן גם שלמעשנות דפוס הורות שונה מאלו שאינן מעשנות, עובדה היכולה להגביר נטייה להפרעה היפרקינטית.

Pediatrics; 116: 462-467, 2005

קיימים חילוקי דעות בקשר למשך הטיפול האופטימלי בנוגדי קרישה לאחר VTE. במספר מחקרים מוקדמים השתמשו בנוגדי קרישה במשך 3 שבועות, בעוד במחקרים חדשים יותר החולים נטלו נוגדי קרישה למשך 6 חודשים.

דר' אוסט מניו-יורק בדק נתוני מחקרים שהתפרסמו בין השנים 1969-2004. 15 מחקרים שהשוו משך מתן נוגדי קרישה ב-VTE התאימו למחקר. החוקרים לא זיהו נקודת זמן בה הפסקת הטיפול הפסיקה מתן הגנה ל-VTE, אך הירידה בסיכון פחתה ככל שמשך הטיפול בנוגדי הקרישה התארך. יותר מזה, גם אחרי הפסקת הטיפול, ההפחתה בסיכון עדיין נצפתה. התוצאות מראות שהארכת משך הטיפול נוגד הקרישה מקטינה הישנות VTE.

JAMA; 294: 706-715, 2005

הכותבת מגר' ברכה שטהל- מנהלת המרכז למידע תרופתי, מרכז רפואי רבין