במשך שנים רבות נחשב הטיפול ההורמונלי למגן מפני מחלות לב וכלי דם, עד שבשנת 2002 פורסם מחקר אמריקאי גדול (WHI) שטען, בין היתר, כי שימוש ממושך בהורמונים מזיק ללב. בעקבות אותו מחקר נפתח ויכוח חריף בין התומכים למתנגדים לטיפול הורמונלי בגיל המעבר. ייתכן שהוויכוח הזה מסתיים כעת עם פרסום עיבוד חדש של הנתונים מאותו מחקר בכתב העת JAMA, על-ידי אותם חוקרים שערכו את המחקר המקורי משנת 2002, ובו הסתייגות מהמסקנות שפורסמו על ידיהם וגרמו לחשש מהטיפול ההורמונלי.
החידוש בעיבוד בנוכחי הוא בבחינה נפרדת של השפעת הטיפול ההורמונלי על נשים בגילים השונים. העיבוד החדש בא על רקע הביקורת העיקרית שנמתחה בזמנו על מחקר WHI המקורי על גילן הממוצע של המשתתפות בו, 63, כלומר 18 שנה לאחר תחילת גיל המעבר. בדיווח הנוכחי מדגישים החוקרים, כי יש להבחין בין נשים שקיבלו טיפול הורמונלי בשלב מוקדם ובין אלו שקיבלו אותו בשלב מאוחר. החוקרים מודים כעת כי אצל הנשים שהשתתפו במחקר WHI וקיבלו טיפול הורמונלי מוקדם, אכן נצפתה ירידה בשכיחות מחלות בלב וכלי דם, וכן נצפתה ירידה בתמותה, ומכאן שמתן הורמונים בשלב מוקדם אכן מגן על הלב.
עם זאת החוקרים מציינים שאין לעיבוד הנתונים החדש משמעות סטטיסטית, אולם במחקר אחר שמתפרסם ב- בכתב העת NEJM נמצא שטיפול הורמונלי שניתן לנשים בתחילת גיל המעבר מקטין משמעותית הסתיידות כלי הדם של הלב, ובכך מפחית את הסיכון למחלת לב.
במסגרת מחקר זה נבדקו 1,064 נשים בגילאי 50 עד 59 במשך למעלה מ-7 שנים. חלקן טופלו באסטרוגן בלבד וחלקן בפלצבו. באמצעות בדיקת CT של עורקי הלב נבדקה כמות הסידן ששקעה על כלי הדם של הלב שלהן, ומהשוואת הממצאים עלה כי הטיפול ההורמונלי הפחית באופן משמעותי את שקיעת הסידן על פני דפנות כלי הדם המזינים את הלב. ועל ידי כך הפחית משמעותית את הסיכון לפתח חסימת כלי הדם של הלב (אתרוסקלרוזיס).
הממצאים האלה מחזקים את ההמלצה הקלינית של האגודה הישראלית לטיפול בגיל המעבר, שיש להתחיל בטיפול הורמונלי חלופי מייד עם הפסקת הווסת, בלי קשר לגיל הכרונולוגי. כדאי לנשים להתחיל בטיפול מייד עם הפסקת הווסת, כדי להקל על התסמינים של גיל המעבר וכדי להקטין את הסיכון למחלות לב, כלי דם ואוסטאופורוזיס. עם זאת, אפשר להתחיל בטיפול גם בשלב מאוחר יותר תוך מעקב רפואי שיוודא שהטיפול אינו גורם נזק.
1. 13, 4/4/2007 JAMA vol. 297 NO
NEJM vol. 356 NO 25, 21/6/2007
הידיעה הועברה ע”י דר' אריה גולדשמיד לשעבר מנהל המחלקה לפרמקולוגיה בהנהלה הראשית של שרותי בריאת כללית
