לעתים מצבו המנטאלי של חולה הנפש מאפשר לו לסרב לקבלת הטיפול כי שיפוטו טוב מספיק באותו הרגע, ולעתים אנו רואים כי שיפוטו לקוי אך הוא עדיין מסרב לטיפול הרפואי, ואנו חייבים לכבד את רצונו. קורה כי חולים הסובלים מהפרעות חולפות חותמים על הסכמים שאמורים להבטיח את הטיפול בהם בזמן האפיזודה הפסיכוטית, למרות שבאותו הרגע עלולים לסרב לקבלו.
איך על המטפלים להתייחס להסכמים כאלה לעומת הסירוב לטיפול באותו הרגע?
מחבר המאמר גורס כי על המטפל להתייחס למטופליו התייחסות “דיאכרונית”- להתייחס בו בזמן לעברו של החולה ולמצבו בהווה, ולא לכל אחד מהם בנפרד (התייחסות רטרוספקטיבית וסינכרונית, בהתאמה). ועל בסיס זה לבנות פרוספקטיבה לגבי הפעולה העתידית שעליו לנקוט כלפי החולה. כך, לטענתו, יוכל לשמור על האוטונומיה של המטופל, אף על פי שבאותו הרגע לא יכבד את סירובו לקבלת הטיפול.
הידיעה הועברה ע”י אנה גורודניצ' רוקחת אבטחת איכות תרופות וציוד רפואי, מנהל הספקה,
שירותי בריאות כללית
