מחקר קוהורט ארוך טווח שבחן חולים עם atrial fibrillation ,AF מצא לאחר תקנון לגורמים שונים כי הטיפול ב- digoxin אינו קשור עם שיעורי תמותה גבוהים יותר או עם אירועים קרדיווסקולאריים משמעותיים.
המחקר עקב אחר חולים שאובחנו עם פרפור פרוזדורים או רפרוף במהלך שנת 2002, אחר הנחקרים נערך מעקב שנתי שבחן את השינויים בטיפול התרופתי ובקצב הלב ואת ההיארעות הקרדיווסקולארית. הקוהורט נותח על מנת לבחון מי מהחולים טופל בדיגוקסין ומהי הפרוגנוזה ארוכת הטווח עבור חולים אלו. משך המעקב הממוצע היה 4.6 שנים.
האנליזה כללה 2,824 חולים מתוכם 28% טופלו בדיגוקסין בתחילת המחקר ו-35% דיווחו על קבלת הטיפול בדיווח הטיפול התרופתי האחרון. החוקרים מצאו הבדל משמעותי בין החולים שקיבלו את התרופה בעת הדיאגנוזה ובין שאר החולים: חולים אלו הציגו סיכוי גבוה יותר ל- AF קבוע (סיכון יחסי 3.21), להיות נשים (סיכון יחסי 1.59) להיות מעל לגיל 80 ולהציג מחלות רקע נוספות. חולים אלו אף הציגו סיכוי נמוך יותר להיות בעלי קוצב לב (2.27).
שיעורי התמותה היו גבוהים יותר בקרב החולים אשר נטלו דיגוקסין בתחילת המחקר (51% למול 31%), אך לאחר תקנון לגיל, מין ומחלות רקע נמצא כי ההבדל אינו משמעותי מבחינה סטטיסטית.
ניתוח של נתונים נוספים כגון אשפוז בבית החולים, תמותה מסיבות שונות, MI, שבץ איסכמי, מספר ימי האשפוז וכו' העלה הבדלים שאינם משמעותיים מבחינה סטטיסטית לאחר תקנון לגורמים מערפלים.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
