ממתיקים מלאכותיים הפכו לחלק כמעט בלתי נפרד מהתזונה המודרנית. הם נמצאים במשקאות דיאטטיים, מוצרי חלב, מסטיקים, אבקות חלבון, חטיפים, קינוחים ומוצרים רבים המיועדים להפחתת משקל או לאנשים המבקשים לצמצם את צריכת הסוכר. ההיגיון פשוט: אם אפשר לקבל טעם מתוק כמעט ללא קלוריות וללא עלייה חדה ברמת הגלוקוז, נדמה שמדובר בחלופה מטבולית בטוחה יותר.
אלא שמטא־אנליזה חדשה מעלה מחדש את השאלה אם היתרון המיידי הזה נשמר גם לאחר שנים של צריכה. המחקר, שפורסם באוגוסט 2026 בכתב העת Frontiers in Nutrition מצא כי צריכה גבוהה של ממתיקים מלאכותיים הייתה קשורה לסיכון גבוה ב־31% להתפתחות סוכרת מסוג 2, בהשוואה לצריכה נמוכה או להימנעות מהם.
יותר מ־720 אלף משתתפים ומעקב של כעשור
החוקרים ערכו סקירה שיטתית ומטא־אנליזה של שישה מחקרי עוקבה פרוספקטיביים מארצות הברית, אירופה ויפן. יחד כללו המחקרים 721,003 מבוגרים, ללא סוכרת בתחילת המעקב.
תקופת המעקב הממוצעת הייתה 10.1 שנים, כאשר המחקר הקצר ביותר נמשך חמש שנים והארוך ביותר 20 שנה. במהלך יותר מ־7.2 מיליון שנות־אדם של מעקב תועדו 38,445 מקרים חדשים של סוכרת מסוג 2.
בהשוואה למשתתפים שצרכו מעט ממתיקים מלאכותיים או לא צרכו אותם כלל, בקרב בעלי הצריכה הגבוהה נמצא יחס סיכונים משוקלל של 1.31. כלומר, הסיכון היחסי להתפתחות סוכרת היה גבוה ב־31%. רווח הסמך של 95% נע בין 1.16 ל־1.49, כך שהעלייה האפשרית בסיכון הוערכה בטווח שבין 16% ל־49%.
כל ששת המחקרים הצביעו על קשר באותו כיוון, אף שעוצמתו השתנתה. במחקר שבו נמצא הקשר החלש ביותר נרשמה עלייה של 11% בסיכון, ואילו במחקר הצרפתי NutriNet-Santé נרשמה עלייה של 69%.
הקשר אינו מוסבר רק על ידי השמנה
אחת הטענות המרכזיות בדיון על ממתיקים מלאכותיים היא “סיבתיות הפוכה”: אנשים הסובלים מעודף משקל, מטרום־סוכרת או מסיכון משפחתי מוגבר נוטים מלכתחילה לבחור במוצרי דיאט. לכן ייתכן שלא הממתיקים העלו את הסיכון, אלא שהאנשים שצרכו אותם כבר היו בסיכון מטבולי גבוה יותר.
המחקרים שנכללו בניתוח ניסו להתמודד עם הבעיה באמצעות התאמות סטטיסטיות לגורמים כמו BMI או משקל הגוף, פעילות גופנית, איכות התזונה, עישון, צריכת אלכוהול והיסטוריה משפחתית של סוכרת. בנוסף, כל המשתתפים שאובחנו עם סוכרת בתחילת המעקב הוצאו מהניתוח.
גם לאחר ההתאמות נשמר הקשר בין צריכה גבוהה של ממתיקים לבין סוכרת. עם זאת, התאמה סטטיסטית אינה יכולה לבטל לחלוטין הבדלים בין צרכנים, ולכן עדיין ייתכנו גורמי ערבול שלא נמדדו.
כיצד ממתיק ללא קלוריות עלול להשפיע על חילוף החומרים?
המחקר אינו מוכיח מנגנון ביולוגי, אך החוקרים מציגים כמה הסברים אפשריים. הראשון הוא שינוי בהרכב ובפעילות של המיקרוביום במעי. שינויים בחיידקי המעי ובמטבוליטים שהם מייצרים עשויים להשפיע על רגישות לאינסולין, סבילות לגלוקוז, חדירות המעי ותהליכים דלקתיים בדרגה נמוכה.
אפשרות נוספת קשורה לקולטני הטעם המתוק במעי. הפעלתם עשויה להשפיע על הפרשת הורמונים מטבוליים, ובהם אינקרטינים כגון GLP-1, המעורבים בהפרשת אינסולין, בוויסות התיאבון ובתחושת השובע.
בנוסף, חשיפה ממושכת לטעם מתוק ללא אספקה תואמת של אנרגיה עלולה לשבש את הקשר הפיזיולוגי הנלמד בין מתיקות לבין קלוריות. תיאורטית, הדבר עשוי להשפיע על מסלולי תגמול במוח, העדפות מזון, תיאבון ואכילה מפצה. אלה מנגנונים אפשריים בלבד, ולא הוכחה לכך שהם מסבירים את הממצאים בבני אדם.
ממצא חשוב — אך לא פסק דין
לצד היקף המשתתפים הגדול והמעקב הממושך, למחקר יש מגבלות משמעותיות. מדובר בשישה מחקרים אובסרבציוניים בלבד, צריכת הממתיקים התבססה בעיקר על שאלוני תזונה בדיווח עצמי, והגדרת “צריכה גבוהה” לא הייתה אחידה. גם סוגי החשיפה היו שונים: בחלק מהמחקרים נבדקו משקאות דיאטטיים, ובאחרים צריכת ממתיקים כוללת.
השונות בין המחקרים הייתה גבוהה מאוד, עם מדד I² של כ־86%. משום כך דירגו החוקרים את ודאות הראיות כ“נמוכה”. אף שלא נמצאה עדות מובהקת להטיית פרסום, לא ניתן להסיק מהממצאים כי ממתיקים מלאכותיים גורמים לסוכרת.
המסר לרוקחים
אין מקום להמליץ למטופלים לחזור למשקאות עתירי סוכר, שסיכוניהם מוכרים היטב. עם זאת, גם מוצר המוגדר “ללא סוכר” אינו בהכרח חופשי מהשלכות מטבוליות ארוכות טווח. מים, סודה ומשקאות שאינם ממותקים נותרים האפשרויות המועדפות לשימוש יומיומי.
עבור אנשים עם השמנה, טרום־סוכרת או היסטוריה משפחתית, כדאי לברר לא רק כמה סוכר הם צורכים, אלא גם באיזו תדירות הם משתמשים בממתיקים מלאכותיים. המסר המעשי אינו איסור מוחלט, אלא מתינות והימנעות מהנחה שממתיקים הם פתרון נטול סיכון. כעת נדרשים מחקרי התערבות ממושכים שיבחנו ממתיקים ספציפיים, מינונים והרגלי צריכה לאורך זמן.
