מהו תפקידה של שעוות האוזניים, מה ההבדל בין השעווה של ילידי אסיה ואפריקה, למה האוזניים שלנו נסתמות ומה לא כדאי לעשות?
היא מוכרת לנו בעיקר בתור לכלוך טורדני, ואף המצאנו כלים מיוחדים כדי לנקות אותה. אך בפועל יש לשעוות האוזניים תפקיד חשוב מאין כמותו בתפקוד האוזן ובשמירה על בריאותה. החומר הצמיגי שמיוצר באוזניים שלנו נועד בראש ובראשונה לשמור על תעלת האוזן מחדירת חיידקים ומזהמים. בשנים האחרונות אף התגלה שהיא יכולה לסייע באבחון מחלות. עם זאת, לפעמים חלים שיבושים וכמות השעווה, הרכבה, מרקמה ומקומה בתעלת האוזן חורגים מהרגיל. במקרים כאלה היא עלולה לגרום כאבים ולפגוע בשמיעה. אז פִתחו אוזניים והקשיבו.
סיור מודרך באוזן
עבור בעלי חיים רבים, ובהם גם אנחנו בני האדם, האוזניים הן איבר השמיעה ושיווי המשקל. לאוזן יש שלושה חלקים עיקריים: האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית, ולכל אחד מהם יש מבנה אחר ותפקיד ייחודי.
האוזן החיצונית כוללת את האפרכסת, שהיא החלק החיצוני והנראה לעין של האוזן, את תעלת השמע שדרכה גלי הקול חודרים פנימה, ואת עור התוף – קרום דק שרוטט בתגובה לגלי הקול ומעביר את הרטט המכני אל האוזן התיכונה.
האוזן התיכונה היא חלל מלא אוויר שנמצא מעבר לעור התוף. בחלל הזה נמצאות שלוש עצמות השמע – הפטיש, הסדן והארכוף, שהן גם העצמות הקטנות ביותר בגוף האדם. העצמות הללו מגבירות את עוצמת הרעידות המגיעות מעור התוף, על ידי כך שהן מרעידות זו את זה. לבסוף האחרונה שבהן, שהארכוף, מרעידה את הקצה הקרומי של השבלול שנמצא באוזן הפנימית.
האוזן הפנימית, ששוכנת בתוך עצם הגולגולת, כוללת את השבלול, חלל ספירלי המלא בנוזל. רעידות הקצה הקרומי של השבלול מרטיטות את הנוזלים שבתוך השבלול. התנועות הללו מפעילות בתורן את תאי השערה, שהם תאי חישה בתוך השבלול, שמתרגמים את התנודות לאותות חשמליים אשר נשלחים למוח באמצעות עצב השמיעה ומומרים בו לבסוף לחוויה השלמה של השמיעה.
שעוות האוזניים, או בשמה המדעי צרומן (cerumen), מיוצרת בתעלת השמע שבאוזן החיצונית. היא ממלאת תפקידים רבים בהגנה על תפקוד האוזן. תפקידה העיקרי הוא להוות שכבת בידוד שתגן על תעלת השמע ועל האוזן כולה מזיהומים ומגופים זרים. השעווה הצמיגית לוכדת אבק וחלקיקים קטנים, מונעת כניסה של מזהמים ושל מים מבחוץ וכך מבודדת את החלקים הפנימיים יותר של האוזן מהפרעות בלתי רצויות.
נוסף על היותה מחסום פיזי, השעווה מגינה עלינו מזיהומים שמקורם בחיידקים ובפטריות. שעוות האוזניים היא חומצית במקצת, ה-pH שלה נע בין 6 ל-6.5, קצת מתחת לערך הניטראלי 7. לכן היא יוצרת עבור החיידקים סביבה עוינת שמונעת מהם להתרבות. כמה מחקרים אף מצאו שיש בה רכיבים עם פעילות אנטי-בקטריאלית.
מעבר לכך, השעווה שומרת על לחות התעלה ופועלת כמנגנון ניקוי עצמי של האוזן – תנועת הלסת וגדילת תאי העור באוזן מאפשרים לשעווה לנוע החוצה באופן טבעי יחד עם תאי עור מתים ולכלוך שנלכד בה. העור שמצפה את תעלת השמע מתחדש כל הזמן, בצורה שבה התאים נודדים מפנים התעלה אל הפתח החיצוני שלה, ונושאים איתם את השעווה. התאים נודדים כך בקצב של 0.05 מילימטר ביממה, ממש כמו קצב התארכות הציפורניים שלנו.
מה זאת שעווה?
שעוות האוזניים היא תערובת של ארבעה מרכיבים: חומר צמיגי שמופרש מבלוטות השעווה, שדומות לבלוטות הזיעה, חומר שומני בשם חֵלֶב שמופרש מבלוטות ייעודיות, קשקשי קרטין שמגיעים מתאים מתים שנשרו משכבת העור החיצונית של תעלת השמע, וכן לכלוך, אבק וחומרים קוסמטיים שנלכדים בשעווה. צבעה נע בין צהוב בהיר לחום כהה, והוא תלוי בעיקר בכמות הלכלוך שנלכד בה. לכן היא הולכת ומתכהה בחלוף הזמן.
שעוות האוזניים האנושית משתנה מאדם לאדם בהתאם לגנטיקה שלו. נהוג לחלק אותה לשני סוגים עיקריים – שעווה לחה ושעווה יבשה. השעווה הלחה נפוצה אצל אנשים ממוצא אירופי או אפריקאי. היא דביקה וצבעה לרוב חום בהיר עד חום כהה. השעווה היבשה נפוצה יותר אצל אנשים ממוצא אסייתי או אמריקאי-ילידי, והיא אפורה ומתפוררת. סוג השעווה נקבע על ידי שינוי בודד ברצף ה-DNA של גֵן שאחראי על הייצור של חלבון שמשמש משאבה להעברת מולקולות שומניות. אצל אנשים עם הגֵן לשעווה יבשה פעילות החלבון פגועה והבלוטות באוזן לא מצליחות להפריש מספיק מרכיבים שומניים, ולכן השעווה שלהם יבשה ופירורית יותר.
באופן מפתיע, אותו הבדל גנטי משפיע גם על ריח הזיעה שלנו. חלבון המשאבה הזה פעיל גם בבלוטות הזיעה בבית השחי, כך שלאנשים עם נטייה תורשתית לשעוות אוזניים יבשה יהיו גם פחות שומנים בזיעה. חיידקים שנמצאים על העור שלנו מפרקים את השומנים האלה, בתהליך שאחראי לריחה החמצמץ של הזיעה. לכן שעווה יבשה מקושרת לרוב גם לריח זיעה חלש יותר.
מוזיאון השעווה
למרות התפקיד החשוב של שעוות האוזניים, היא עלולה לפעמים להצטבר בתעלת השמע ולחסום אותה, במצב שנקרא פקק. חסימה כזאת עלולה להוביל לכאבי אוזניים או לפגוע באיכות השמיעה, עד כדי התחרשות זמנית.
הצטברויות כאלה אופייניות לאנשים עם נטייה לייצור מוגבר של שעווה, או לאנשים מבוגרים שהשעווה שלהם יבשה במיוחד. עם זאת, פקקים עלולים להיווצר גם עקב טיפול שגוי בגופנו. למשל, בשימוש לא נכון, מטושים (מקלות עם צמר גפן) עלולים דווקא לדחוס את השעווה בעומק תעלת השמע במקום להוציא אותה החוצה. גם שימוש באוזניות, מכשירי שמיעה או אטמי אוזניים עלול להעלות את הסיכון להיווצרות פקק.
בדרך כלל שעוות האוזניים תסולק מעצמה בלי צורך בטיפול או התערבות חיצונית אחרת. עם זאת, בהמלצת רופא אפשר להשתמש בטיפות אוזניים לריכוך הפקק. במקרים חמורים יותר ייתכן שרופאי אף-אוזן-גרון יידרשו להוציא את הגוש החוסם בפינצטה או בשטיפת האוזן במים במרפאה. במקרים מורכבים ייתכן שהרופא יעדיף להסיר את השעווה בשאיבה עדינה בסיוע מיקרוסקופ. בכל מקרה, אם הצטברה שעווה רבה בתעלת השמע שלכם, אל תנסו לנקות אותה במקלות אוזניים, כדי לא לדחוף את השעווה פנימה ולהימנע משימוש בערכות שטיפה או ואקום לשימוש עצמי.
קריאה בשעוות אוזניים
במשך שנים העיסוק המחקרי בשעוות האוזניים היה מצומצם מאוד. כיום המצב השתנה וחוקרים מבינים שבדומה לשתן ולהפרשות גופניות אחרות, גם שעוות האוזניים עשויה לספק רמזים חשובים על בריאות האדם. מכיוון שיש בה שומנים, חלבונים, פחמימות ותרכובות שהגוף מייצר, ניתוח של הרכב השעווה והשוואתו בין אנשים בריאים לחולים במחלות אלו ואחרות יכול לכאורה לסייע במציאת מאפיינים שיקלו עלינו לאבחן מחלות כמו סרטן, סוכרת, מחלות נגיפיות, כמו קורונה, ועוד.
לפני כשנתיים פורסם מחקר שהצליח לאבחן לראשונה את מחלת מנייר (Ménière) באמצעות שעוות אוזניים. מחלת מנייר מתבטאת בהפרעה במערכת שיווי המשקל שגורמת לירידה בשמיעה, טנטון, חוסר שיווי משקל ותחושת ורטיגו. כיום היא מאובחנת על דרך השלילה, כשפוסלים מחלות אפשריות אחרות שיכולות לגרום לתופעות דומות. החוקרים גילו כי אצל חולי מחלת מנייר, רמותיהן של שלוש חומצות שומן בשעוות האוזניים שלהם נמוכות לעומת אנשים בריאים. זהו כעת המדד הביולוגי הידוע היחיד שמאפשר לאבחן את המחלה והחוקרים מקווים שהוא יאפשר בהמשך להבין מה גורם לה.
מחקרים נוספים מהשנים האחרונות מצאו כי אפשר לאבחן חולים במחלת פרקינסון על ידי ניתוח החומרים השומניים המופרשים מגופנו. במחקר שפורסם לאחרונה, חוקרים שדגמו את השומנים בשעוות האוזניים זיהו ארבעה רכיבים שרמותיהם היו חריגות כלפי מעלה או כלפי מטה אצל חולי פרקינסון. בינה מלאכותית שאומנה בהתאם הצליחה לאבחן חולים במחלה ב-94 אחוזי הצלחה.
מחקר אחר הראה שאפשר לאבחן גם סוכרת באמצעות שעוות האוזניים. החוקרים אספו דגימות שעווה מחולי סוכרת מסוג 1 וסוג 2 ומאנשים בריאים ומצאו שש מולקולות שרמתן גבוהה מהרגיל אצל חולי סוכרת. לכן אפשר להשתמש בהן כסמנים ביולוגיים לזיהוי חולי סוכרת. בנוסף נמצאה מולקולה, בשם מתאוקסיאצטון (methoxyacetone) שרמתה מאפשרת להבחין בין חולי סוכרת מסוג 1 וסוכרת מסוג 2. כך שהמחקר הציג לראשונה את הפוטנציאל של שעוות האוזניים ככלי לבדיקה לא פולשנית לאבחון סוכרת.
אם כן, שעוות האוזניים היא הרבה מעבר לסתם לכלוך באוזן – היא ממלאת תפקיד מרכזי בהגנה על האוזן, במניעת חדירת חיידקים וזיהומים, ובשמירה על הלחות והניקיון שלה. אומנם הצטברות יתר שלה עלולה לעורר אי-נעימות, אך בה בעת יש לה גם פוטנציאל לאבחן תהליכים סמויים שמתרחשים בגופנו. בכך היא ממחישה שגם הפרשות גופניות שמעוררות בחלקנו דחייה הן למעשה מנגנונים חכמים שממלאים עבורנו תפקידים משמעותיים ומורכבים.
מאת: רוני זולר
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/


