ממחקר חדש שהתפרסם לאחרונה נמצא כי קיצור הזמן עד שחולים שאושפזו עם סימפטומים של שבץ קיבלו טיפול הועיל רק באחוז קטן מהחולים.
החוקרים מוסיפים כי הבעיה העיקרית הינה פרק הזמן שקדם להגעה לחדר המיון ולא הזמן שחלף מרגע ההגעה לבית החולים ועד קבלת הטיפול.
המחקר שהוצג נערך ב- 2347 חולים שהגיעו למרכזים רפואיים עם סימפטומים של שבץ איסכמי אקוטי. הגיל הממוצע של החולים היה 71 ו-53% מהחולים היו נשים.
הזמן שחלף בין הופעת הסימפטומים ובין ההגעה לבית החולים היה 3 שעות ב-31% מהחולים, 3-6 שעות ב-13% מהחולים 6-12 שעות ב-15% מהחולים ומעל 12 שעות ב-41% מהחולים.
על פי החוקרים, הזמן שחולף בין הופעת הסימפטומים וההגעה לבית החולים הינו הגורם החשוב ביותר המאפשר לצפות מה יהיו תוצאות השבץ ולכן הגישה הטובה ביותר הינה להשקיע מאמצים בתוכנית לימודית אשר תפרט את הסימפטומים הנפוצים של השבץ, האחריות אינה מוטלת אך ורק על החולה אשר לעיתים מתקשה לדבר או לזוז אלא גם על הסובבים אותו.
החוקרים מוסיפים כי נמצא גם קשר בין מוצא אתני ובין ההופעה בבית החולים כאשר לא לבנים הופיעו בבתי החולים מאוחר יותר מאשר לבנים.
לסיכום על פי החוקרים, הגורם החשוב שעשוי לקצר את זמן הטיפול הינו קיצור הזמן בין הופעת הסימפטומים ובין ההופעה בבית החולים.
הידיעה הועברה ע”י בעז מזרחי, דוקטורנט במחלקה לכימיה תרופתית, ביה”ס לרוקחות, האוניברסיטה העברית, ירושלים. [email protected]
