במחקר שהתפרסם השבוע ב- nature נמצאו תובנות חדשות ביחס להשפעות של פגיעות ראש חוזרות (RHI — Repetitive Head Impacts) אצל ספורטאים צעירים ומבוגרים לפני שהמחלה הכרונית שמכונה CTE (Chronic Traumatic Encephalopathy) מתפתחת במלואה.
פגיעות ראש חוזרות – גם אם אינן גורמות לזעזוע מוח מידי, עלולות להשאיר חותם עמוק וארוך טווח במוח. המחקר חושף כי הנזק מתחיל הרבה לפני שמתפתחת המחלה הניוונית . שאובחנה בשחקני פוטבול וכדורגל רבים
עד היום חשבו שהסימן הראשון למחלה הוא הצטברות של חלבון טאו, בתאי עצב, סמוך לכלי דם, בעיקר בעומק הסולקוס הקורטיקלי (הקפלים של המוח), שניתן לזהות רק לאחר המוות. אבל החוקרים מצאו שעוד לפני הופעת חלבון הטאו, המוח כבר סובל מנזק ממשי שמתבטא כנראה בשינויים התנהגותיים, קוגניטיביים, מצב רוח, בעיות זיכרון שמופיעות לעיתים אצל צעירים שחשופים לפגיעות ראש חוזרות. לכן חשוב לחקור מה קורה ברמה התאית עוד לפני שהטאו מודגם.
נזקים של אובדן של יותר ממחצית מתאי העצב באזורים רגישים, תגובה דלקתית חריפה של תאי החיסון במוח, פגיעה בכלי הדם שמספקים חמצן ותזונה לרקמה העצבית, שיבוש בתקשורת בין תאי העצב, הופיעו אצל צעירים ששיחקו שנים ספורט מגע, והמשותף לכולם היה משך החשיפה לספורט מגע. ככל ששיחקו יותר שנים, כך המוח נפגע יותר.
ההבנה מהמחקר היא ש־CTE איננה מופיעה “פתאום”, אלא שכנראה תהליכים פתולוגיים כמו אובדן תאים, דלקת, חמצון, בעיות בזרימת הדם וחמצן, ושינויים במבנה כלי הדם, מתחילים הרבה לפני, ולכן CTE מייצגת את השלב המאוחר של תהליך שמתחיל מוקדם מאוד.
מגבלות והיזקקות למחקר נוסף
- מספר המשתתפים במחקר קטן יחסית — זה מחקר לאחר המוות, עם דגימות מוגבלות, במיוחד בקרב צעירים מתחת לגיל 51.
- הדגימות התרכזו באזור מסוים במוח (עמק הסולקוס של הקורטקס הפרונטלי), כך שייתכן שיש אזורים אחרים שנפגעים בתבניות שונות.
- קשה כיום לדעת איך הממצאים קשורים לסימפטומים שמרגישים הספורטאים בזמן אמת — כלומר, האם אובדן הנוירונים והדלקת מתבטאים בהפרעה קוגניטיבית, במצב רוח, בלימודים או בריכוז כבר בשלב מוקדם.
- יש צורך במחקרי בדיקה על אנשים בחיים — תמונות מוח, בדיקות חיות, מעקב לאורך זמן כדי לראות איך השינויים האלה מתפתחים, מי מהספורטאים יסבול מהם לאורך זמן ומי לא.
החדשות הטובות: אם נבין את התהליך, נוכל לאתר סמנים מוקדמים – בבדיקות דם, בדימות מוחי או בסמנים מולקולריים – ואולי לעצור את הנזק בזמן.
מבחינה מעשית, המחקר מחזק את הקריאה לשנות את חוקי המשחק: לצמצם את מספר הפגיעות לראש באימונים ובמשחקים, להקפיד על מנוחה מספקת אחרי חבלות, ולפתח אמצעי הגנה טובים יותר. מדובר בבריאותם של צעירים שעתידם לפניהם – וזו אחריות של כולנו להגן עליהם.
