כל שנה כשמגיע החורף, קופות החולים מציעות לציבור להתחסן נגד המחלה הנפוצה. למה החיסון מתיישן כל כך מהר, ואיך קובעים את ההרכב שלו לשנה הבאה?
מדי שנה שבה ועולה השאלה מדוע גם בחורף הזה עלינו להתחסן נגד נגיף השפעת. הרי כבר קיבלנו חיסון דומה לפני שנה בדיוק. אנשים לא מעטים נוטים לזלזל במחלה וחושבים שזאת רק עוד הצטננות. אך למרות הדמיון בין מחלת השפעת למחלות נשימה אחרות שמתפשטות בעיקר בחודשי החורף, מדובר במחלה קשה שסיבוכיה עלולים לסכן חיים. בתנאים מסוימים הנגיף שגורם לה עלול להשתנות ולחולל מגפה קטלנית.
שפעת היא מחלה נגיפית של מערכת הנשימה. ההדבקה בה מתרחשת בעיקר דרך שאיפה של רסיסי רוק קטנים שנפלטים לאוויר כשאנו משתעלים, מתעטשים או מדברים. תסמיניה כוללים חום גבוה, חולשה, שיעולים, נזלת, כאבי שרירים, כאבי ראש והרגשה כללית רעה. בדרך כלל הם נמשכים כשבוע וחולפים בהדרגה.
הצטננויות קלות, שנובעות בין השאר מנגיפי רינווירוס (Rhinoviruses) או מחלק מנגיפי הקורונה, מסתכמות בדרך כלל נזלת, שיעול קל או חום נמוך. לעומת זאת, מחלת השפעת נוטה להיות ארוכה יותר ועלולה לחולל סיבוכים מערכתיים בגוף, ובכלל זה דלקת ריאות חריפה, פגיעה בלב, בעצבים ובשרירים ואף מוות.
הבשורה הטובה היא שקיים חיסון נגד שפעת, שמסייע בהפחתת התחלואה, בהקלה של חומרת המחלה, בצמצום הסיבוכים ובהפחתת הסכנה להתפתחות מצבים רפואיים קשים שיחייבו חיבור למכונת הנשמה. משרד הבריאות בישראל ממליץ לכל האוכלוסייה מגיל שישה חודשים ומעלה להתחסן נגד שפעת, ובמיוחד לאנשים בסיכון מוגבר, בדגש על בני 65 ומעלה, חולים כרוניים וילדים עד גיל חמש.
להשפיע על החסינות
נגיף השפעת כולל ארבעה סוגים, שנקראים A, B, C ו-D, אך מרבית התחלואה המשמעותית אצל בני אדם נובעת משני הראשונים בלבד. שפעת מסוג A מדביקה בני אדם וגם בעלי חיים רבים, כך שיש לה מאגר טבעי רחב שמעודד הופעת תת-סוגים חדשים. לאורך זמן נגיפי השפעת עוברים שינויים גנטיים, שחלקם גורמים לשינויים באותם מרכיבים של הנגיף שמאפשרים למערכת החיסון לזהות ולנטרל אותו (אנטיגנים). האנטיגנים בשפעת הם חלבונים במעטפת הנגיף, ששינויים בהם עלולים לעזור לנגיף לחמוק ממערכת החיסון. כשקורים שינויים כאלה, עלולות להתרחש התפרצויות נרחבות ואף מגפות, כמו השפעת הספרדית (1918/9), שפעת העופות (2006) או שפעת החזירים (2009).
שפעת מסוג B פוגעת כמעט רק בבני אדם, והיא עוברת לרוב שינויים הדרגתיים יותר, כך שבדרך כלל היא קשורה להתפרצויות עונתיות בלבד ולא למגפות עולמיות. בתוך הסוגים ותת-הסוגים של נגיפי השפעת יש גרסאות שונות מבחינה גנטית, שמכונות לעיתים זנים, או וריאנטים. חיסון השפעת מתמקד במספר מוגבל של תת-סוגים ושושלות, כך שבכל שנה יש להעריך אילו מהם צפויים להיות נפוצים בעונה הקרובה ולקבוע בהתאם לכך את הרכב החיסון.
חלק מהנגיפים בטבע נשארים יציבים למדי, למשל נגיפי הפוליו, החצבת ודלקת הכבד הפטיטיס B. הם אומנם עוברים שינויים מדי פעם, אך בקצב נמוך שאינו מחייב עדכון תכוף של החיסון. לעומת זאת, נגיף השפעת מאופיין בשינויים גנטיים תכופים, שחלקם נוגעים לאנטיגנים שמערכת החיסון של חלק מהאנשים כבר למדה להכיר ולכן הם פוגעים ביכולת הגוף להדוף את הנגיף. בנוסף, ההגנה החיסונית שנוצרת כשאנחנו מתחסנים, או חלילה חולים בשפעת, דועכת עם הזמן. לכן עלינו לעדכן מדי שנה את חיסון השפעת, כדי לרענן את ההגנה שהוא מעניק לנו ולהתאים אותו למאפיינים של נגיפי השפעת העכשוויים.
החיסון נגד שפעת מפגיש את מערכות ההגנה של גופנו עם חלבונים של נגיף השפעת. בהיעדר שאר חלקי הנגיף, החלבונים הללו לא גורמים למחלה, אך תאים של מערכת החיסון שלנו לומדים לזהות אותם, לייצר נוגדנים ייעודיים נגד חלבוני הנגיף ולפתח זיכרון חיסוני. אם ניחשף לאחר מכן לנגיף שפעת אמיתי, מערכת החיסון שלנו תזהה אותו במהירות ותפעל להשמיד אותו לפני שיחולל נזק גדול. כך אפשר למנוע את המחלה, או לפחות לצמצם את חומרתה ואת הסיכון לסיבוכים.
מפעל לניבוי השפעת
מאחורי מנת החיסון הקטנה שמוצעת בקופות החולים עומד תהליך מדעי מורכב ומתוזמן, ששקול למעין מרוץ עולמי מתמשך נגד נגיף שמשתנה ללא הרף. חודשים רבים לפני שעונת השפעת מתחילה, מדענים, רופאים ומעבדות בכל רחבי העולם עוקבים אחרי חולי שפעת, מנתחים את השינויים שהתחוללו בנגיף ומנסים לחזות אילו זנים יפגשו אותנו בחורף הקרוב. כך נבנה בכל שנה חיסון חדש, המבוסס על שילוב עדכני של נתונים מדעיים, ניסיון מצטבר והחלטות שנעשות הרבה לפני שמזג האוויר מתקרר ומקל על הפצת השפעת.
בחירת הרכב החיסון לשפעת לא נשענת רק על נתוני העונה הקודמת, אלא מתבססת על ניטור עולמי רציף ומתמשך לאורך כל השנה. התהליך הזה כולל איסוף וניתוח דגימות מחולי שפעת, הערכת היקף התפשטות הנגיף, ניתוח יעילות החיסונים בעונות קודמות ובחינת יכולתו של החיסון לספק הגנה צולבת מפני נגיפים בעלי אנטיגנים דומים – ולכן נקודות תורפה דומות.
לניטור אחראית מערכת אפידמיולוגית חובקת עולם בהובלת ארגון הבריאות העולמי, שמפעיל את המערך העולמי לניטור ולתגובה לשפעת (GISRS), ובו מעל 150 מרכזי שפעת לאומיים ביותר מ-120 מדינות. המרכזים הללו עוקבים אחר התחלואה בשפעת בקהילה ובבתי חולים, אוספים דגימות של נגיפים, מבצעים ניתוחים גנטיים ואנטיגניים שלהם, ומעבירים את הנתונים הלאה לצורך גיבוש תמונת מצב עולמית והמלצות להרכב החיסון.
הנתונים הללו מספקים תמונת מצב מוקדמת של תפוצת הנגיף. מדי שנה בפברואר אוספים את הנתונים העדכניים ביותר כדי להמליץ על הרכב החיסון שיופץ בחורף הבא בחצי הכדור הצפוני. בהמשך השנה, הנתונים העדכניים שהצטברו עד ספטמבר משמשים לקביעת ההמלצה להרכב החיסון לקראת העונה הבאה בחצי הכדור הדרומי. כך כל חצי כדור תורם מידע שנאסף בעונת השפעת שלו כדי לבחור את נגיפי השפעת הסבירים ביותר לעונה הבאה בחצי הכדור האחר. התוצאה היא תהליך גלובלי רציף שבו הנתונים נודדים מצפון לדרום וחוזר חלילה כדי לשפר את ההגנה שמעניקים החיסונים.
ההחלטה על הרכב החיסון מתקבלת חודשים מראש, על מנת לאפשר את תהליכי הייצור, הבקרה וההפצה בקנה מידה עולמי. אף שנגיפי השפעת עשויים להמשיך להשתנות גם לאחר קבלת ההחלטה, התהליך הזה מאפשר לבחור את נגיפי השפעת בעלי הסבירות הגבוהה ביותר לגרום לתחלואה בעונה הקרובה ולספק את ההגנה הטובה ביותר האפשרית במסגרת מגבלות הזמן והשינויים המתמשכים שהנגיף עובר.
שינויים בקוד הגנטי
תהליך בחירת הזנים שייכללו בחיסון השנתי נגד השפעת נשען במידה רבה על השילוב של שתי בדיקות מעבדה מרכזיות, שכל אחת מהן בוחנת את הנגיף באופן שונה. הראשונה היא ריצוף החומר התורשתי של הנגיף והשנייה היא אפיון של חלבוני המעטפת שלו.
השפעת הוא נגיף RNA, כלומר המידע התורשתי שלו שמור במולקולת RNA שיש לה גדיל אחד, בשונה מ-DNA שמורכב משני גדילים שמשלימים זה את זה. לכן פענוח הצופן התורשתי שלו נאסף באמצעות ריצוף RNA. הריצוף מאפשר לזהות שינויים (מוטציות) בספר ההוראות הגנטי של הנגיף, והוא משרת כמה מטרות: לקבוע את הקרבה הגנטית בין זני שפעת שונים, לעקוב אחר השינויים וההתפתחות של הנגיף לאורך זמן ולזהות שינויים גנטיים שמשפיעים על תכונותיו, כמו יכולת ההדבקה שלו, חומרת המחלה שהוא מחולל והעמידות שלו לתרופות אנטי-נגיפיות. בנוסף, הריצוף משמש להערכת מידת ההתאמה של החיסון העונתי לזנים השכיחים, וכן לניטור הופעתם של זני שפעת חדשים שמקורם בבעלי חיים ושעלולים להדביק בני אדם.
המידע הזה לבדו אינו מספק תמונה מלאה לגבי המשמעות החיסונית של השינויים שהתרחשו בחומר התורשתי של כל נגיף שפעת, משום שלא כל שינוי גנטי מתורגם בהכרח לשינוי בתכונות הנגיף שמערכת החיסון שלנו מסוגלת לזהות. חלק מהשינויים ב-RNA אינם משנים כלל את החלבון שנוצר על פיו, ואחרים עשויים לשנות את החלבון בלי לשנות את האזור בתוכו שהנוגדנים שלנו מזהים.
לכן נחוצה בחינה נוספת: אפיון החלבונים המופיעים על גבי מעטפת הנגיף. החלבונים העיקריים שנבדקים הם hemagglutinin (HA) ו-neuraminidase (NA). השילוב בין הסוגים שלהם מגדיר את תת-הסוג של נגיף שפעת A. לדוגמה H1N1 הוא נגיף שבו ה-HA הוא מסוג H1 וה-NA הוא מסוג N1.
החלבונים האלה הם האנטיגנים – הפנים של הנגיף והיעד המרכזי של הנוגדנים. מטרת השלב הזה היא לבדוק את יכולתם של נוגדנים שנוצרו בעקבות חיסונים קודמים או הדבקות לזהות ולנטרל את הנגיפים שנדגמו מחולים ולהיקשר אליהם. קישור חלש או כושל מעיד על שינוי שקרה באנטיגנים ולכן עלול לאפשר לנגיף לחמוק מהזיכרון החיסוני ומעלה את הסיכון לחלות. שילוב המידע הגנטי עם האפיון של חלבוני המעטפת, ולעיתים גם בדיקות נוגדנים בדמם של אנשים שחלו, מספקים מידע עשיר. הוא מאפשר להעריך אם לשינויים ב-RNA יש משמעות חיסונית בפועל, ולקבוע אם החיסון הקיים צפוי להגן עלינו מהמחלה גם בעונה הבאה או שיש צורך לעדכן את הרכב החיסון בהתאם. כך מעקב רפואי חובק עולם ותחזית זהירה על זהות נגיפי השפעת הצפויים להגיע בעונה הקרובה, שואפים להעניק לנו הגנה מיטבית נגד השפעת.
התחסנו ושימרו על בריאותכם ובריאות משפחתכם.
מאת: ד”ר ארז ביבי
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
