סקירת ספרות

מתן פומי חד-יומי של Deferasirox קושר ברזל, נמצא יעיל לטיפול בעודף ברזל כתוצאה ממתן עירויי דם לחולי ביתא-טלסמיה. לדעת חוקרים מאיטליה, הקלות והנוחות של מתן טיפול פומי מאפשרים ליותר חולים הזקוקים לעירויי דם (במיוחד ילדים צעירים) לנהל אורח חיים נורמלי.
המחקר כלל 586 חולי ביתא-טלסמיה שקיבלו בקביעות מנות דם. החולים חולקו ל-2 קבוצות, האחת טופלה ב- Deferasirox במתן פומי אחד ליום, והשנייה במתן תת-עורי של Deferoxamine במשך 5 ימים בשבוע (ל)מספר שעות, במשך שנה.
המינון של התכשירים נקבע עפ"י ריכוז הברזל בכבד Liver Iron Concentration LIC)). התרופות היו זהות מבחינת יכולתן להפחיתLIC  ורמות פריטין בדם.
פריחה או הפרעות במערכת העיכול היו תופעות הלוואי השכיחות בקבוצה שטופלה עם Deferasirox.

Blood; 107: 3455-3462,  2006

קבוצת חוקרים מפינלנד מצאה שהשימוש בתרופות NSAIDs מעלה את הסיכון לבעיות זיקפה אצל גברים בגיל הביניים וקשישים, ללא קשר להתוויה. דיווחים קודמים מצאו קשר בין דלקת פרקים (arthritis) ובעיות זיקפה, אך לא היה ברור אם ה-NSAIDs שניתנים בדרך כלל לטיפול במחלה זו הם שגורמים לבעיות אלו.
המחקר כלל 1,126 גברים בגיל שבין 50 ל-70 שנה, ללא בעיות זיקפה, שמילאו שאלון אודות תפקודם המיני (זיקפה) והשימוש בתרופות. כעבור 5 שנים הם מילאו אותו שאלון.
שיעור בעיות זיקפה ל-1,000 שנות אדם היה 93 מקרים בקרב משתמשי NSAIDs, בהשוואה ל-35 מקרים בקבוצה שלא טופלה בתרופות אלו.
דלקת פרקים (Arthritis) הייתה ההתוויה השכיחה ביותר לשימוש בNSAIDs-. ללא קשר להתוויה, השימוש ב-NSAIDs הכפיל את הסיכון להפרעות זיקפה בהשוואה לאלו שלא נטלו NSAIDs.

נוכחות מחלת פרקים ללא נטילת NSAIDs הגדילה את הסיכון רק ב-30%, עובדה המצביעה על כך שכנראה ל-NSAIDs "תרומה" משמעותית להפרעה זו.

J. Urol;  175: 1812-1816, 2006

Raloxifene הוא מודולטור סלקטיבי של רצפטור האסטרוגן. הוא פועל כאסטרוגן אגוניסט ברקמות מסוימות וכאנטגוניסט לאסטרוגן בחלקים אחרים של הגוף.
במחקרים שונים הראתה התרופה שיפור בפרופיל השומנים בדם, ברמות הפיברינוגן ובהומוציסטאין.

מטרת מחקר ה-RUTH Raloxifene Use for The Heart – הייתה לקבוע את השפעת ה-Raloxifene על  אירועים קורונריים. המחקר כלל נשים מנופאוזליות (לפחות במשך שנה) מ-26 ארצות בגיל 55 ומעלה, עם מחלת לב כלילית (CHD) או עם גורמי סיכון ל-CHD.
הנשים במחקר חולקו ל-2 קבוצות, כשהאחת טופלה עם Raloxifene 60mg ליום והשנייה עם פלצבו. הטיפול נמשך 5.6 שנים בממוצע וכלל 10,101 נשים, מתוכן 80% השלימו אותו. תוצאות המחקר הדגימו סיכון זהה לאירועי CHD בקבוצת הטיפול ובקבוצת הפלצבו.
במקביל, שיעור סרטן השד ושברים בחוליות פחת, אך נצפתה עלייה בסיכון לפקקת ורידים ושבץ מוחי פטאלי עם הטיפול ב-Raloxifene.

N Engl J Med;  355: 125-137, 190-192, 2006

חסימה של (Tumor Necrosis Factor alpha (TNF עשויה להוות אסטרטגיה חדשה להפחתת דלקת ועל ידי כך לשפר ולהקטין את הסיכון הקרדיו-וסקולרי בחולים עם סינדרום מטבולי.
הסינדרום המטבולי שכיח ונצפה בכ-25 מיליון אמריקנים. השמנה בטנית המאפיינת חולים אלו ידועה כגורמת ליצירת ציטוקינים כמו TNF המגבירים דלקת וסיכון קרדיו-וסקולרי.

דר' גרינספון וחבריו טיפלו ב-Etanercept החוסם TNF, כדי להפריע ולבלום את התהליך הדלקתי הנובע מעודף שומן ויסצרלי. 56 חולים עם סינדרום מטבולי חולקו אקראית לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה טופלה עם Etanercept 50mg , S.Cאחת לשבוע במשך 4 שבועות, והקבוצה השנייה טופלה בפלצבו.
רמות ה-C Reactive Protein (CRP) פחתו משמעותית לאחר 4 שבועות טיפול עם Etanercept, בהשוואה לקבוצת הפלצבו. סימני דלקת אחרים כמו Fibrinogen ו-Interleukin-6 גם הם פחתו.

החוקרים מציינים שיש צורך במחקרים נוספים ארוכי-טווח כדי לבחון את השפעת עיכוב TNF-alpha על מחלות קרדיו-וסקולריות באוכלוסיית חולים עם סינדרום מטבולי.

Arch Intern Med; 166: 902-908, 2006

ממצאי מחקר בהולנד מצביעים על כך שחולים המטופלים במינון גבוה של קורטיקוסטרואידים (מעל מינון יומי של7.5mg  Prednisone או מקביליו) נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח פרפור פרוזדורים.

בעקבות מסקנות אלו מציעים החוקרים ניטור קפדני של חולים ע"י בדיקה קלינית ובדיקת ECG  לפני ואחרי תחילת טיפול עם מינון גבוה (Pulse) של קורטיקוסטרואידים. מעקב כזה יאפשר אבחנה של הפרעת קצב מוקדם ככל האפשר. מאחר שחולים המפתחים AF נמצאים בסיכון מוגבר לפתח סיבוכים כמו אי-ספיקת לב ושבץ מוחי, ועלולים לפתח פרפור פרוזדורים כרוני – גילוי מוקדם של AF הוא חיוני.

Arch Intern Med; 165; 1016-1020, 2006

לפי ממצאי מחקר מצומצם, Gabapentin יעיל כמו אסטרוגן בטיפול בגלי חום בקרב נשים בגיל המעבר. המחקר כלל 60 נשים בגיל המעבר שסבלו מגלי חום. הן חולקו אקראית ל-3 קבוצות טיפול: קבוצה אחת טופלה עם Gabapentin, קבוצה שנייה עםConjugated Estrogen , והשלישית עם פלצבו למשך 12 שבועות.

בקבוצות ה-estrogen וה-Gabapentin פחת מדד גלי החום בכ-72% בכל אחת, בעוד שבקבוצת הפלצבו נצפתה הפחתה של כ-54%.
שכיחות תופעות הלוואי הייתה דומה בקבוצת ה-Gabapentin וה-Estrogen, למרות שבקבוצת ה-Gabapentin הייתה שכיחות גבוהה יותר של כאבי ראש, דיסאוריינטציה וסחרחורות.

Obstet Gynecol; 108: 4-5, 41-48, 2006