סקירת ספרות

תיאורטית, Glucosamine עלול לשנות מטבוליזם של גלוקוז. תנגודת לאינסולין נצפתה במחקרים בבע”ח לאחר הזרקה תוך-ורידית של גלוקוזאמין, אך השפעות אלו לא נצפו בחולים סוכרתיים ואחרים שטופלו במינונים רגילים, פומיים.

הנתונים שנאספו עד היום מוגבלים ומבוססים על מחקר אחד שבדק חולים סוכרתים מאוזנים (כפי שהתבטא בHbA1c-) לטווח קצר. במחקר זה לא נמצאה השפעה על מאזן הסוכרת.

כדי לקבוע מהן ההשפעות של גלוקוזאמין לטווח ארוך בחולים סוכרתיים מאוזנים ומורכבים, יש צורך במחקרים מבוקרים.

עד לקבלת נתונים נוספים, מומלץ לנטר רמות סוכר בקפדנות, בחולים סוכרתיים המתחילים טיפול ב-Glucosamine.

Ann Pharmacother; 40: 694-8, 2006

ביספוספונטים יינתנו בזהירות ולתקופות מוגבלות למניעה וטיפול במחלת עצם בחולים עם Multiple Myeloma (MM), על-פי נייר עמדה שפורסם ע”י צוות מולטידיספלינרי ב-Mayo Clinic. לדעת דר' LACY וחבריה, יש להמשיך להעריך ולבחון את היתרונות והסיכונים של קבוצה זו ולפעול בהתאם.

לאחר סקירת העובדות התומכות בשימוש בביספוספונטים ב-MM הגיעה הקבוצה למסקנה שמתן תוך-ורידי של Pamidronate ו-Zoledronic Acid יעילים במידה שווה ועדיפים על טיפול בפלצבו בהפחתת סיבוכים בשלד.
בהתבסס על נתונים מצטברים לגבי הסיכון לנמק בעצמות הלסת (osrteonecrosis of the jaw) מעדיפה הקבוצה מתן Pamidronate על פני Zoledronic Acid לחולים חדשים שאובחנו כסובלים מ-MM, עד לקבלת נתונים נוספים.

ביספוספונטים (בלי תלות בסוג שייבחר) יינתנו בעירוי כל חודש למשך שנתיים, והטיפול יופסק אם החולה ישיג תגובה ויגיע ל-stable plateau phase. לחולים שיהיה צורך להמשיך את הטיפול בהם, יש להפחית את העירויים לפעם ב-3 חודשים.

הצוות ממליץ לבצע בדיקת שיניים מקיפה לפני תחילת הטיפול עם ביספוספונטים, כדי לזהות ולטפל בשיניים הדורשות התערבות כירורגית (עקירה, ניתוח חניכיים וכד') או טיפולים פולשניים אחרים, לפני התחלת הטיפול עם ביספוספונטים.

יש המלצה לבצע מעקב אצל רופא שיניים לפחות פעם בשנה בחולים המקבלים ביספוספונטים, כדי להעריך את הסיכון לנמק בעצמות הלסת.

לגבי חולים שאינם מקבלים ביספוספונטים, מומלץ להעריך פעם בשנה אפשרות של התפתחות אוסטאופניה ואוסטאופורוזיס.

Mayo Cline Proc; 81: 1047-1053, 2006

Age-Related Macular Degenaration(AMD) היא הסיבה המובילה העיקרית לעיוורון בעולם המתועש. AMD היא הפרעה דגנרטיבית של הרשתית (Retina), הגורמת לאיבוד ראייה מרכזי. השכיחות של AMD היא כ-30% בחולים מגיל 75 ומעלה (1).

אחת הסיבות ל-AMD היא choroidal neovascularization (CNV), כלומר התפתחות כלי דם בהשפעת גורם הצמיחה – Vascular Endotelial Growth Factor (VEGF), בשכבה הכורואידלית הבנויה מרשת של כלי דם המספקים חמצן והזנה לרשתית. ה-CNV גורמת נזק ע”י דליפת דם ו/או סרום העלול לגרום להיפרדות הרשתית או להצטלקותה.

הבנת התהליך הביאה לפיתוחם של תכשירים המעכבים VEGF והמיועדים להזרקה לזגוגית העין בחולי AMD. שני תכשירים אושרו ע”י ה-FDA לטיפול ב-AMD: ה-Pegaptanib (Macugen) וה- Ranibizumab (Lucentis). ה-Bevacizumab?Avastin)) הוא מעכב VEGF נוסף שפותח ואושר לטיפול בסרטן המעי הגס, ע”י Gentech, יצרנית ה-Lucentis.

למרות ש-Avastin לא משווק ואינו מיועד לטיפול להזרקה לזגוגית העין (Intraviteral injection) רופאי עיניים החלו להשתמש בו (מחירו נמוך יותר). ניסיון אנקדוטלי של הזרקת Avastin לזגוגית העין בחולי AMD הראה תוצאות מעודדות.

4 סדרות מקרים רטרוספקטיביות לטווח קצר פורסמו בספרות (5-2). הללו כללו סה”כ כ-400 חולים שקיבלו הזרקה של Bevacizumab 1.25mg/0.1ml לתוך זגוגית העין (בסדרה של Bashur וחבריו – 2.5ml/0.1ml). הטיפול ניתן אחת לחודש למשך כ-3 חודשים. בכל הדיווחים נצפה שיפור אנטומי (ירידה בהתעבות ובבצקת המקולה) ושיפור במדדי הראייה, ללא עדות לרעילות uveitis, Endophthalmitis) או אירועים תרומבואמבוליים). לאור תוצאות מחקרים אלו פרסם דר' רוזנפלד דבר מערכת (editorial) מעניין שכותרתו היא: “Interavteral avastin: The cost Alternative to Lucentis?”

מקורות

1. World of Drug Information; 17: Issue 3, Sept 2006
2. Retina; 26 (4): 383-90, 2006
3. Ophthamology; 113(3): 363-72 ,2006
4. Retina; 26(5): 495-511, 2006
5. Am J.Ophthalmol; 142(1): 1-9, 2006
6. Am J Ophthalmol; 142 (1): 141-3,2006

במחקר שפורסם ב-1973 נצפתה עלייה בסיכון למוות פתאומי בקרב מכורים להרואין. בבדיקה נמצא שאצל 34% מהמטופלים במטדון הייתה הארכת QTc, בהשוואה ל-3% בקרב מכורים להרואין שלא קיבלו מטדון.

לאחרונה גילה מחקר אירופי הארכתQTc  משמעותית ב-16% מהחולים המטופלים במטדון, בעוד שלא נמצאה הארכת QTc בקרב מכורים (IV drug users )שאינם מקבלים מטדון. החוקרים מצאו התאמה חיובית בין המינון של המטדון ומידת הארכת ה-QTc.

דר' קרנץ וחבריו מאמינים כי ההשפעה תלויה במנה, וכי על הרופאים המטפלים ורושמים מטדון להתחשב בכך.

מינונים גבוהים יותר של מטדון מעלים את הסיכון להפרעות קצב לבביות, אך גם מועילים לבריאות הציבור ע”י הפחתת השימוש בהרואין, ובעקיפין הפחתת ההדבקה ב-HIV ובצהבת.

Lancet; 368: 556-557, No.9535, 2006

לפי תוצאות מחקר שפורסמו לאחרונה, שתיית קולה על בסיס קבוע עלולה להגדיל את הסיכון לצפיפות עצם נמוכה בנשים.

בנוסף לעובדה ששתיית משקאות קולה מונעת שתיית משקאות בריאים יותר, הקולה מכילה קפאין וחו'  פוספורית (H3PO4), שעלולים להשפיע לרעה על העצם.

החוקרים בדקו צפיפות עצם בקרב 1,413 נשים ו-1,125 גברים. התזונה הוערכה בעזרת שאלון, וכל מדידת BMD (Bone Mineral Densitiy) הותאמה לנתונים הבאים: גובה, BMI, גיל, כמות הקלוריות, פעילות פיסית, עישון, שימוש באלכוהול, צריכת סידן וויטמין D, קפאין (לא ממקור הקולה), העונה, ובקרב נשים – השימוש באסטרוגן ומצב המנופאזה.

צריכת קולה הייתה כרוכה בצפיפות עצם נמוכה יותר באזור האגן HIP)) בנשים אך לא בגברים. לא נמצאה ירידה באזור עמוד השדרה (SPINE) בנשים או בגברים.

יש צורך במחקר נוסף לאשר ממצאים אלו, אך עד לקבלת מידע נוסף ממליצים החוקרים להימנע מצריכה קבועה של קולה.

Am.J.Clin Nutr; 84: 936-942, 2006

הכותבת מגר' ברכה שטהל- מנהלת המרכז למידע תרופתי, מרכז רפואי רבין