מחקר חדש שפורסם ב- BMJ השבוע קורא לתת ייעוץ טוב יותר כיצד לבצע ניטור עצמי של רמת הגלוקוז בדם בבית ע”י חולי סוכרת מטיפוס 2.
סוכרת מטיפוס 2 מתפתחת בד”כ באנשים מעל גיל 40, לרוב בעלי משקל עודף. ברוב המקרים הזרקת אינסולין איננה נדרשת והטיפול המומלץ הינו שילוב של דיאטה, הפחתת משקל וטיפול תרופתי. הנושא של ניטור עצמי ע”י החולים נמצא במוקד מחלוקת כאשר ישנם חוקרים המאמינים כי ניטור עצמי יומי מומלץ מאחר והוא מסייע לשלוט ברמות הגלוקוז בדם. חוקרים אחרים מאמינים שניטור עצמי הינו מורכב, לא נוח ויכול להוביל לתחושות תיסכול ואשמה בקרב החולים.
במחקר החדש בו עקבו אחר 18 חולים עם סוכרת מטיפוס 2 שאובחנה לאחרונה, במשך ארבע שנים, בדקו החוקרים מהן דעות החולים אודות ניטור עצמי. החוקרים מצאו כי ביצוע ניטור עצמי פחת עם הזמן כאשר הבודדים אשר המשיכו בביצוע הפעולה עשו זאת בתדירות נמוכה יותר. במהלך המחקר התברר כי חלק מהחולים הביעו חוסר וודאות לגבי תוצאות הבדיקות וצורת ההתייחסות אליהן, לעומת אחרים שמצאו בביצוע ניטור עצמי עניין מעודד. בעיה שחזרה על עצמה בקרב החולים הייתה כיצד להתייחס לקריאות גלוקוז גבוהות בדם. הרופאים בד”כ הראו עניין מועט בתוצאות הבדיקות לאחר השלב הראשוני של המחקר, דבר שהוביל חלק מהחולים לייחס לניטור העצמי חשיבות מועטה עד אפסית. בנוסף חולים נטו שלא לפעול על פי תוצאות הבדיקות של הניטור העצמי, בין היתר עקב חוסר הדרכה והסבר מספיק לגבי התגובה המתאימה לקריאות השונות. לדברי החוקרים חוסר הוודאות של הצוות הרפואי לגבי תפקיד הניטור העצמי בחולי סכרת מטיפוס 2 מתבטא כתמונת מראה בדעות החולים. החוקרים טוענים כי על גורמי הרפואה להסביר בפירוט מתי וכיצד יש לבצע ניטור עצמי, כיצד לפרש את התוצאות (בעיקר הגבוהות) וכיצד לפעול בהתאם.
הידיעה הועברה ע”י חנה מרכוס מערכת Pharmaline
