אחרי שהזיהום החריף בקורונה חולף, אצל מרבית האנשים מערכת החיסון חוזרת בהדרגה לשגרה. אבל מחקר רחב היקף שעליו מדווח כתב העת Nature מצביע על תופעה מסקרנת: זיהום משמעותי ב־SARS-CoV-2 עלול להיות מלווה בהתעוררות של נגיפים כרוניים שהיו עד אז תחת שליטה בגוף. יתרה מכך, פעילות מתמשכת של משפחת נגיפים פחות מוכרת, Anelloviridae, נמצאה קשורה לתסמינים המופיעים לאחר.COVID-19
הממצאים מוסיפים חלק נוסף לפאזל המורכב של Long COVID ומחזקים את האפשרות שלפחות אצל חלק מהמטופלים, התסמינים המתמשכים אינם קשורים רק לנגיף הקורונה עצמו, אלא גם לשיבוש רחב יותר של מערכת החיסון ושל האיזון בינה לבין נגיפים שכבר נמצאים בגופנו.
נגיפים שיכולים להישאר איתנו שנים
לא כל נגיף נעלם מהגוף לאחר שהזיהום חולף. נגיפים מסוימים מסוגלים להישאר בגוף במשך שנים, ולעיתים לכל החיים, כאשר מערכת החיסון שומרת אותם במצב רדום או ברמת פעילות נמוכה מאוד.
הדוגמה המוכרת ביותר היא נגיף אפשטיין־בר, EBV הגורם למונונוקלאוזיס זיהומי – “מחלת הנשיקה”. לאחר ההדבקה הנגיף נשאר בגוף. כך גם נגיף CMV ונגיפים נוספים ממשפחת ההרפס.
כאשר מערכת החיסון נחלשת או עוברת טלטלה משמעותית, נגיפים אלה יכולים לעבור
רה־אקטיבציה – שפעול מחדש.
השאלה שעניינה את החוקרים הייתה האם COVID-19 ובמיוחד מחלה משמעותית הדורשת אשפוז, מסוגלת ליצור תנאים המאפשרים למספר נגיפים כרוניים להתעורר – ומה קורה לאחר מכן.
יותר מאלף חולי קורונה במעקב
החוקרים בחנו נתונים של יותר מאלף חולים שאושפזו בשל COVID-19 במסגרת מחקר אמריקאי גדול שנועד לאפיין לעומק את התגובה החיסונית למחלה.
הם אספו דגימות דם ודגימות ממערכת הנשימה וחיפשו עדויות לפעילות של נגיפים שונים המסוגלים ליצור זיהומים כרוניים בבני אדם.
אחד היתרונות החשובים של העבודה היה השימוש בגישת Multi-omics – שילוב של כמה שכבות מידע ביולוגיות. החוקרים בחנו, בין היתר, ביטוי של גנים, חלבונים, מטבוליטים, ציטוקינים ותאים של מערכת החיסון.
במילים פשוטות, הם לא הסתפקו בשאלה “האם נמצא נגיף?” אלא ניסו להבין גם מה מתרחש במערכת החיסון כאשר אותו נגיף הופך פעיל.
הקורונה לוותה בהתעוררות של מספר נגיפים
החוקרים זיהו במהלך השלב החריף של COVID-19 פעילות מוגברת של מספר משפחות נגיפים.
אחד מהם היה EBV פעילותו נצפתה בעיקר בשלבים המוקדמים של המחלה ולאחר מכן פחתה. נגיפים אחרים, ובהם CMV ונגיפי הרפס נוספים, הציגו דפוס שונה והופיעו בעיקר בדגימות ממערכת הנשימה.
בחלק מהמקרים נמצא קשר בין פעילות נגיפית לבין חומרת מחלת הקורונה.
עם זאת, חשוב מאוד להבחין בין קשר לבין סיבתיות. העובדה שפעילות נגיפית נמצאה בחולים קשים יותר אינה מוכיחה שהנגיף שהתעורר גרם להחמרה. אפשרות אחרת היא שהמחלה הקשה והשיבוש במערכת החיסון הם שאפשרו לנגיף להתעורר.
ומהם בכלל ? Anelloviruses
אחד הממצאים המעניינים ביותר במחקר קשור למשפחת נגיפים שרוב הציבור – ואפילו חלק מאנשי המקצוע – כמעט אינם מכירים.Anelloviridae
מדובר בנגיפי DNA קטנים הנפוצים מאוד בבני אדם. אנשים רבים נושאים אותם בגופם מבלי לדעת זאת, ובדרך כלל הם אינם נחשבים לגורמי מחלה משמעותיים.
דווקא עובדה זו הופכת אותם למעניינים.
כמות נגיפי Anellovirus בגוף עשויה לשמש מעין “מדד” ליכולת של מערכת החיסון לשלוט בנגיפים כרוניים. כאשר הבקרה החיסונית נחלשת, כמותם עשויה לעלות.
החוקרים מצאו פעילות של נגיפים אלה במהלך COVID-19 אבל ההפתעה הגדולה יותר הופיעה בהמשך המעקב: כאשר הפעילות הנגיפית נמשכה חודשים לאחר המחלה החריפה, נמצא קשר לתסמינים מתמשכים.
האם זה קשור ל־Long COVID ?
Long COVID הוא שם כולל למגוון רחב של תסמינים הנמשכים או מופיעים לאחר השלב החריף של .COVID-19
מטופלים עשויים לדווח על עייפות קשה, “ערפל מוחי”, קוצר נשימה, הפרעות שינה, כאבים, דפיקות לב, אי־סבילות למאמץ וירידה משמעותית בתפקוד.
החוקרים מצאו כי פעילות מתמשכת של Anelloviruses הייתה קשורה במיוחד לעייפות ולפגיעה בתפקוד הגופני חודשים לאחר המחלה.
הממצא מעלה אפשרות מעניינת: אצל חלק מהמטופלים, Long COVID עשוי להיות קשור לא רק להישארות SARS-CoV-2 או מרכיביו בגוף, אלא גם לשיבוש מתמשך ביכולת של מערכת החיסון לשלוט בנגיפים אחרים.
עם זאת, עדיין לא ברור אם Anelloviruses עצמם משתתפים ביצירת התסמינים, או שהם בעיקר סמן לכך שמערכת החיסון עדיין אינה מאוזנת.
ההבדל חשוב מאוד. אם הנגיפים עצמם גורמים לחלק מהתסמינים, הם עשויים בעתיד להפוך ליעד טיפולי. אם הם רק סמן לחוסר איזון חיסוני, הטיפול יצטרך להתמקד במנגנון אחר.
מערכת החיסון משאירה “טביעת אצבע“
החוקרים מצאו כי שפעול נגיפים כרוניים היה מלווה גם בשינויים מדידים במערכת החיסון.
נמצאו שינויים בציטוקינים ובאוכלוסיות שונות של תאי T . ציטוקינים הם חלבונים קטנים המשמשים כשליחים בין תאי מערכת החיסון ומסייעים לווסת דלקת ותגובה לזיהומים.
הממצאים מחזקים את ההבנה שהתעוררות הנגיפים אינה רק תוצאה מקרית בבדיקת מעבדה. היא מתרחשת לצד שינויים ביולוגיים רחבים יותר במערכת החיסון.
אז האם צריך לטפל בנגיפים שהתעוררו?
עדיין לא.
המחקר אינו מוכיח שטיפול אנטי־ויראלי נגד EBV, CMV או נגיפים אחרים ימנע Long COVID או יטפל בו. גם אין כיום בסיס להשתמש בתוצאות כדי לבצע בדיקות נגיפיות שגרתיות לכל אדם הסובל מתסמינים ממושכים לאחר קורונה.
החשיבות בשלב זה היא בעיקר בהבנת המנגנון.
Long COVID כנראה אינו מחלה בעלת גורם יחיד. ייתכן שקיימות מספר תת־קבוצות של מטופלים, שבכל אחת מהן מנגנון אחר דומיננטי יותר – שאריות נגיפיות, אוטואימוניות, הפרעה בכלי הדם, שיבוש במערכת העצבים האוטונומית או רה־אקטיבציה של נגיפים כרוניים.
השורה התחתונה לרוקח
המחקר מציע להסתכל על COVID-19 לא רק כעל זיהום בנגיף אחד, אלא כאירוע שיכול לערער את שיווי המשקל העדין בין מערכת החיסון לבין נגיפים שכבר חיים בגופנו.
הקשר שנמצא בין פעילות מתמשכת של Anelloviruses לבין עייפות ופגיעה בתפקוד לאחר COVID-19 מסקרן במיוחד, אך עדיין אינו מוכיח שהנגיפים הם הגורם ל־Long COVID ואינו מצדיק טיפול אנטי־ויראלי על סמך הממצא בלבד.
עבור הרוקח יש כאן מסר חשוב. מטופל שממשיך להתלונן חודשים לאחר הקורונה על עייפות, ירידה ביכולת לבצע מאמץ או פגיעה בתפקוד אינו בהכרח סובל רק מ”החלמה איטית”. מאחורי התסמינים עשויים לעמוד שינויים ביולוגיים וחיסוניים מתמשכים.
המחקר החדש מוסיף כעת אפשרות נוספת: COVID-19 עשוי לא רק להשאיר אחריו עקבות משלו, אלא גם להעיר נגיפים אחרים שהגוף הצליח לשמור תחת שליטה במשך שנים.
