למה יתושות מסוימות נמשכות לאנשים מסוימים, ואחרות מעדיפות דווקא אנשים אחרים? מחקר חדש שבחן שלושה מיני יתושות על 119 מתנדבים מצא שההעדפות שלהן שונות, וכי הרכב החומרים שנפלטים מהעור והחיידקים שחיים עליו עשויים להסביר חלק מההבדלים.
מה גורם ליתושות להימשך לאנשים מסוימים ולא לאחרים? מתברר שהתשובה עשויה להיות תלויה גם במין היתושה. אמנם כבר ידוע שלריח הגוף יש תפקיד חשוב במשיכת יתושות לבני אדם, אך רוב המחקרים עד כה התמקדו במין אחד בכל פעם.
במחקר חדש בחנו החוקרים כיצד יתושות משלושה מינים שונים מגיבות לריחם של 119 מתנדבים. הם גילו שההעדפות שונות בין המינים: אדם שמושך במיוחד יתושות ממין אחד לא בהכרח ימשוך גם יתושות ממינים אחרים. למעשה, אף אחד מהמשתתפים לא משך במידה גבוהה מאוד את כל שלושת המינים.
בעקבות הריח
כשיתושה מחפשת את הדם הדרוש לה להתפתחות הביצים, היא נעזרת בסימנים שגוף האדם מפיץ לסביבה. הפחמן הדו-חמצני (CO₂) שאנחנו פולטים בנשימה יכול להסגיר את נוכחותנו גם ממרחק, וריחות הגוף מסייעים לה להתקרב אלינו ולזהות אותנו. גם חום הגוף וחוש הראייה תורמים לאיתור הפונדקאי, ואפילו צבע הבגדים עשוי להשפיע על מידת המשיכה של יתושות.
כולנו פולטים פחמן דו-חמצני בנשימה, אבל ריח הגוף של כל אחד מאיתנו שונה. אחד הגורמים שעשויים להסביר את ההבדלים הוא אוכלוסיית החיידקים שחיה על העור שלנו. החיידקים ניזונים בין השאר מחומרים המצויים בזיעה ובהפרשות השומניות של העור, ומייצרים תרכובות חדשות, שחלקן מתנדפות ומתפזרות באוויר, ויכולות להגיע לאיברי חוש הריח של היתושות. גם תהליכים שאינם קשורים ישירות לפעילות החיידקים משפיעים על הרכב ריח הגוף. מכיוון שאוכלוסיית החיידקים והתזונה שונות מאדם לאדם, גם תערובת החומרים שנפלטת מהעור אינה זהה אצל כולם. אך האם יתושות ממינים שונים מגיבות באותה הצורה לריחות האלה?
כדי לברר זאת, בחרו החוקרים בשלושה מיני יתושים בעלי חשיבות רפואית וכלכלית. הראשון הוא אדס מצרי (Aedes aegypti), הנפוץ בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופיים. יתושות ממין זה ניזונות בעיקר מדמם של בני אדם, ועשויות להעביר נגיפים הגורמים לקדחת דנגי, לצ'יקונגוניה ולזיקה, וכן את נגיף הקדחת הצהובה. השני הוא יתוש הטיגריס האסייתי (Aedes albopictus), קרוב משפחתו של האדס המצרי. זהו מין פולש הנפוץ כיום גם ברוב אזורי ישראל. היתושות ניזונות מדמם של אנשים ובעלי חיים אחרים, ומסוגלות גם הן להעביר נגיפים הגורמים לקדחת דנגי, לצ'יקונגוניה ולזיקה. המין השלישי הוא קולקס חמש-פסי (Culex quinquefasciatus), יתושות הפעילות בעיקר בשעות הלילה וניזונות מדמם של בני אדם ובעלי חיים אחרים, ובהם עופות. באזורים מסוימים הן מעבירות את נגיף קדחת מערב הנילוס, שעלולה במקרים קשים לגרום לפגיעה במערכת העצבים.
מי מושך יותר?
כדי לבדוק לאלו אנשים נמשך כל מין השתמשו החוקרים במתקן מיוחד: בקצהו האחד הוחזקו 30 יתושות ובקצהו השני נמצא תא שאליו הכניס אחד המתנדבים את זרועו. היתושות יכלו לחוש בנוכחותו, אך לא להגיע אליו ולעקוץ אותו. למתקן הוזרמו אוויר מסונן ופחמן דו-חמצני בריכוז מבוקר, כדי לשמור על תנאי ניסוי דומים. לאחר שחרור היתושות ספרו החוקרים כמה מהן התקדמו לעבר הזרוע ונכנסו למלכודת שבקצה הצינור. הבדיקה נמשכה במשך שמונה דקות. ככל שיותר יתושות הגיעו למלכודת, כך נמדדה משיכה חזקה יותר לאותו אדם. כל מתנדב עבר שלוש בדיקות עם יתושות אדס מצרי ושלוש בדיקות נוספות עם יתושות הטיגריס האסייתי.
כיוון שיתושות ממין קולקס חמש-פסי פעילות בעיקר בלילה, החוקרים התאימו את הבדיקה אליהן. המתנדבים לבשו על זרועותיהם שרוולי ניילון במשך 12 עד 16 שעות כדי שיספגו את החומרים שמתנדפים מהעור; לאחר מכן הכניסו החוקרים את השרוולים לתא שבקצה המתקן במקום זרוע המתנדב. כך נחשפו היתושות לריח שנאסף על השרוולים. הבדיקה נערכה בתאורה חלשה, שדימתה אור ירח.
כשהחוקרים השוו את התוצאות, הם התמקדו בשתי קבוצות קיצוניות: עשרת האחוזים מהמתנדבים שמשכו הכי הרבה יתושות מכל מין, ועשרת האחוזים שמשכו הכי מעט. הם גילו שחלק מהמשתתפים הופיעו בקבוצת “המושכים ביותר” אצל יתושות משני מינים שונים, אך אף אחד מ-119 המתנדבים לא משכו את כל שלושת המינים. גם בקצה השני של הדירוג לא נמצא אדם שנכלל בקבוצת האנשים שמשכו הכי מעט יתושות אצל כל שלושת המינים. התוצאות מראות שההעדפות של היתושות שונות בין המינים, כלומר, אדם שמושך במיוחד יתושות ממין אחד לא בהכרח ימשוך גם יתושות ממינים אחרים.
החוקרים מצאו גם הבדל נוסף: יתושות אדס מצרי נמשכו במידה גבוהה מעט יותר לגברים מאשר לנשים. הבדל דומה לא נמצא בשני המינים האחרים. החוקרים עדיין אינם יודעים מה הסיבה לכך, ונדרשים מחקרים נוספים כדי להבין את הממצאים.
ההבדלים שמסתתרים בריח הגוף
כדי להבין מה עשוי להסביר את ההבדלים בהעדפות היתושות, החוקרים בדקו אלו חומרים מתנדפים מעורם של המתנדבים. עבור כל מין הם השוו בין הרכב החומרים שנמצאו על עורם של האנשים שמשכו הכי הרבה יתושות, לבין ההרכב אצל אלה שמשכו הכי מעט.
ההשוואה העלתה שאותו הרכב של ריח גוף אינו משפיע בהכרח באותה צורה על כל מיני היתושות. אצל אדס מצרי וקולקס חמש-פסי נמצאו הבדלים ברמות של חומרים מסוימים בין האנשים שמשכו הרבה יתושות לבין אלה שמשכו מעט. אצל יתושות הטיגריס האסייתי נמצא קשר בין משיכה חזקה יותר לרמות גבוהות יותר של תרכובות אורגניות בשם קטונים (Ketones) מסוגים מסוימים. עם זאת, מדובר בקשרים שנמצאו בניסוי, ואין זה אומר בהכרח שהחומרים עצמם מושכים את היתושות. כדי לברר זאת, יהיה צורך לבדוק את השפעתם הישירה על התנהגות היתושות.
לאחר שבחנו את החומרים המתנדפים מהעור, החוקרים בדקו גם את החיידקים שחיים עליו ועשויים להשתתף ביצירת ריח הגוף. הם אספו דגימות מעורם של המתנדבים והשוו בין הרכב החיידקים של מי שמשכו הרבה יתושות לביו אלו שמשכו מעט מהן.
ההשוואה הראתה הבדלים בהרכב חיידקי העור בין שתי קבוצות המתנדבים, אך הדפוסים השתנו ממין למין. תוצאות אלו מעלות אפשרות שהרכב חיידקי העור קשור להבדלים בהעדפות של היתושות, אך עדיין אי אפשר לקבוע שחיידקים מסוימים הם הגורמים להבדלים במשיכה.
לא רק עניין של ריח
למחקר יש כמה מגבלות חשובות. ראשית, הניסויים נערכו במעבדה, והיתושות נחשפו לזרועות המתנדבים או לריח שנאסף מהן. לכן עדיין לא ברור את מי יעדיפו היתושות כשכמה אנשים נמצאים יחד, או מי מהם יעקץ יותר בפועל. נוסף על כך, בניסויים שבהם נחשפו היתושות לזרועות המתנדבים ייתכן שגם חום הגוף והלחות השפיעו על התוצאות. חשוב מכך, אף שנמצא קשר בין הרכב החומרים שמתנדפים מהעור לבין מידת המשיכה של היתושות, עדיין לא הוכח שהחומרים האלה אחראים להבדלים שנמדדו.
גם אוכלוסיית המחקר הייתה מוגבלת. הוא נערך בקרב מתנדבים ממיאמי שבפלורידה, ובחן אוכלוסיות מסוימות של שלושת מיני היתושות. לכן יש לבדוק אם ממצאים דומים מתקבלים גם באוכלוסיות אנושיות שונות ובאוכלוסיות יתושים אחרות.
כדי להבין מה גורם להבדלים במשיכה יהיה צורך לבדוק כיצד היתושות מגיבות לחומרים שזוהו בניסוי, ואם התגובה משתנה בין המינים. אם יתברר שחומרים מסוימים מפחיתים את המשיכה, ייתכן שיהיה אפשרי להשתמש בהם לשיפור תכשירים להרחקת יתושים. לעומת זאת, חומרים שמגבירים את המשיכה עשויים לשמש כפיתיון במלכודות. החוקרים אף מציעים לבחון שימוש בחיידקים שמייצרים חומרים דוחים, או כאלה שמפחיתים את כמות החומרים המושכים שנפלטים מהעור. האפשרויות האלה דורשות מחקר נוסף, אך המחקר הנוכחי מספק נקודת מוצא לחיפוש אחר חומרים שיוכלו להשפיע על כמה מיני יתושות, או על מין מסוים.
מאת: אליסה קיסר
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
