המחקר בחן את היעילות והעלות של זריקות בנפח גבוה, עם או בלי קורטיקוסטרואידים, לטיפול בטנדינופתיה של החלק האמצעי בגיד אכילס – מצב הגורם לכאב ולהגבלה בתנועה.
במחקר האקראי והמבוקר השתתפו 192 מבוגרים, שחולקו לשלוש קבוצות: זריקה בנפח גבוה עם קורטיקוסטרואיד, זריקה ללא סטרואידים וזריקת פלסבו. כל המשתתפים קיבלו גם הנחיות ותרגילי שיקום, והמעקב נמשך שנה.
לאחר 12 חודשים, אף אחת מהזריקות לא השיגה שיפור משמעותי בכאב ובתפקוד, בהשוואה לזריקת הפלסבו. הזריקה עם הסטרואיד העניקה שיפור קטן וקצר טווח לאחר שישה שבועות, אך תוצאותיה היו פחות טובות בהמשך בהשוואה לזריקה ללא סטרואיד.
הממצאים אינם תומכים בשימוש שגרתי בזריקות אלה, ומדגישים את חשיבות בחינת יעילותן לאורך זמן.
