מחקר קליני ראשון מסוגו בוחן כעת טיפול גנטי שמטרתו לעודד את תאי הלב להתחלק ולתקן אזורים פגועים באיבר החיוני.
הלב שלנו עובד בלי הפסקה, מתכווץ ומתרפה שוב ושוב כדי להזרים דם לכל איברי הגוף. אבל יש דבר אחד שהלב האנושי הבוגר לא יודע לעשות: לתקן את עצמו. שריטות בעור מתאחות מעצמן, איברים פנימיים כמו הכבד מסוגלים להתחדש, ואפילו העצמות נבנות מחדש אחרי שבר. לעומת זאת, שריר הלב לא יודע לתקן את עצמו. אם תאים בו נפגעו, הם לא יוחלפו כמעט אף פעם בתאים חדשים ומתפקדים.
כשתאי שריר הלב נפגעים ומתים, למשל בעקבות התקף לב, נוצרת במקומם רקמת צלקת. הצלקת מייצבת את האזור הפגוע, אבל בשונה מהאזורים הבריאים של הלב היא לא מתכווצת ולא משתתפת בפעולת השאיבה של הדם הזורם בגופנו. עם הזמן, אובדן התאים והצטלקות הרקמה עלולים להחליש את האיבר החיוני ולהוביל לאי-ספיקת לב – מצב שבו הלב לא מצליח להזרים לגוף דם בכמות הדרושה לו. הטיפולים הקיימים כיום יכולים להפחית את העומס שמוטל על הלב, לשפר את איכות החיים של החולים ולהאריך אותם, אבל הם לא מתקנים את הרקמות שנפגעו. כעת, בעקבות ממצאים מעודדים שנאספו במחקרים על עכברים ועל חזירים, אושר לראשונה לבדוק על בני אדם טיפול גנטי שמעודד את תאי שריר הלב להתחלק וליצור תאים חדשים.
להחזיר ללב יכולת אבודה
בנייה מחדש של תאי שריר הלב היא אחד האתגרים הגדולים ברפואה הרגנרטיבית, שמטרתה לחדש רקמות ואיברים ולשקם אותם. אצל עוּבָּרים התאים מתחלקים כדי ליצור את הלב הצעיר, ועוברים תהליך שמאפשר להם להתכווץ ולפעול בתיאום עם תאי הלב האחרים. בתחילת הדרך התאים הללו עדיין שומרים על מידה כלשהי של גמישות שמאפשרת להם ליצור תאים חדשים, ואצל יונקים שזה עתה נולדו אף נצפתה יכולת לתקן פגיעה בלב. אבל ככל שהזמן חולף, היכולת שלהם להתחלק הולכת ונעלמת.
בטיפול החדש החוקרים ניצלו את היכולת שיש לנגיפים לחדור לתאים חיים ולהשפיע על פעילותם, כדי לערוך שינויים בתאי הלב. הם הנדסו נגיף כך שלא יוכל לחולל מחלה והחדירו לתוכו מקטעים קצרים של מולקולות RNA. כשהנגיף חודר לתא בשריר הלב, המולקולות שבתוכו משבשות את פעילותו של גֵן בשם SAV1, שאחראי על ייצור חלבון שמגביל את חלוקת התאים. כך הטיפול פועל לשחרר באופן מבוקר אחד מהבלמים שמונעים מתאי שריר הלב להתחלק, ולעודד אותם לתרום לתיקון הרקמה הפגועה.
במחקרים שנעשו על עכברים שעברו הליך שנועד לדמות התקף לב, ולאחר מכן גם על חזירים, נראו סימנים לכך שהטיפול הוביל לחלוקה מחודשת של תאי שריר הלב ולשיפור בתפקודו. הממצאים סיפקו בסיס סביר למעבר לניסוי קליני בבני אדם. עם זאת, חלק מהחוקרים מזהירים שקשה להוכיח שהסימנים שנצפו אכן מעידים על חלוקה מלאה של תאי שריר הלב.
בכל מקרה, החוקרים צריכים כמובן להראות שהטיפול בטוח לשימוש אנושי ומועיל גם לבני אדם, לא רק לעכברים ולחזירים. חלוקת התאים חייבת להיות מבוקרת היטב: מעט מדי ממנה, ולא יהיו מספיק תאים בשביל להשיג תיקון משמעותי של הרקמה הפגועה; ואילו חלוקה רבה מדי או לא מבוקרת עלולה לגרום לגדילה לא תקינה של הרקמה, ובמקרים מסוימים אף להעלות חשש להתפתחות גידולים. באיבר רגיש כמו הלב, כל שינוי במבנה הרקמה או בתיאום בין התאים עלול להשפיע על קצב הפעימות ולחולל הפרעות קצב. הניסוי שהחל כעת יוקדש לבדיקת הבטיחות של הטיפול. אם הוא יעלה יפה, בהמשך תיבדק גם השפעת ההליך על תפקוד הלב.
לא בפעם הראשונה
זה אינו הניסיון הראשון להילחם באי-ספיקת לב באמצעות טיפול גנטי. כבר בשנת 2007 נעשה ניסוי קליני בטיפול גנטי שנועד לשפר את יכולת הכיווץ של תאי שריר הלב. הטיפול החדיר לתאים גֵן שהיה אמור לשפר את יכולתם של התאים לאגור סידן, יסוד שממלא תפקיד חיוני בפעולת ההתכווצות של תאי שריר, בתקווה לחזק את יכולת ההתכווצות של שריר הלב ואת פעולת השאיבה. הניסוי הופסק כשהתברר שהוא לא הניב את התוצאות המקוות ולא האריך את חיי המטופלים. אחד ההסברים האפשריים לכישלון הוא שהטכנולוגיה שבה יוצרו הנגיפים ששימשו להעברת הגֵן עדיין לא הייתה בשלה מספיק. מאז השתפרו מאוד טכניקות ההנדסה הגנטית העומדות לרשותנו, בין השאר לצורך ייצור נגיפים לשלל מטרות. לכן יש חוקרים שחוזרים שוב לבחון את האפשרות הזאת, למרות הכישלונות הקודמים.
לצד התקווה למציאת טיפול שישפר מאוד את איכות חייהם של חולי הלב הרבים בעולם, חשוב להיזהר ולא לטפח תקוות יתר שאינן מבוססות על מחקרים מהימנים, ששוחזרו בהצלחה בידי גורמים בלתי תלויים. בתחילת המילניום הנוכחי פרסם רופא הלב פיירו אנברסה (Anversa) עשרות מאמרים שהראו לכאורה כי יש בלב תאי גזע שיכולים לחדש את שריר הלב. הרעיון עורר עניין רב, אך בהמשך התברר שהנתונים בעשרות מהניסויים שלו זויפו. בעקבות זאת מעבדתו נסגרה, ניסוי קליני שהתבסס על חלק מהמחקרים הופסק, ומאמרים רבים נמשכו מכתבי העת שבהם הם פורסמו.
החזון ללמד את הלב לתקן את עצמו מפתה מאוד, אבל בינתיים הוא רק חזון, והדרך לטיפול מוכח עוד ארוכה. ובכל זאת, השאלה כבר אינה רק איך להקל על לב שכשל, אלא גם אם אפשר לעזור לו, בזהירות, לתקן את עצמו.
מאת: ד”ר מעיין אילון-אשכנזי
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
